מרחקים

ב 26 לחודש תוזנק המהדורה ה 37 של The Western States Endurance Run – ובקיצור WS100.
ה WS100 היא ריצה ה100 מייל הוותיקה ביותר בארה" ב ונחשבת ליוקרתית ביותר. מסלול הריצה הנוכחי מתחיל במתקן הסקי בעמק סקווה ( Squaw Valley) ומסתיים במסלול האתלטיקה של בית הספר התיכון באובורן. המסלול כולל טיפוס מצטבר של כ 5500 מ' וירידות מצטברות של כ 7000 מ'. המרוץ מוזנק ב 5 בבוקר. רצים המסיימים את המרוץ בפחות מ 30 שעות זוכים באבזם חגורה מארד ואלו המסיימים בפחות מ 24 שעות זוכים באבזם מכסף.

היסטוריה

בשנת 1955 יצאו 6 רוכבי סוסים לרכיבה על מנת להוכיח שניתן לרכב 100 מייל במשך פחות מ 24 שעות ובעקבות כך נוצר מרוץ הסוסים Western States Trail Ride. בשנת 1974 רוכב בשם גורדי איינסלי אשר סוסו נפצע החליט שבמקום לרכב את המרוץ הוא ירוץ אותו, הוא סיים את המרחק ב 23 שעות ו 42 דקות את חוויותיו מהריצה ניתן לקרוא כאן .

בשנת 1975 ניסה את כוחו רץ נוסף אף פרש מהריצה כ 2 מייל לפני הסיום. בשנת 1976 סיים את הריצה קן שירק ב 24 שעות ו 30 דקות. בשנת 1977 המרוץ הפך להיות רשמי עם 14 משתתפים והוא נערך במקביל למרוץ הסוסים. שלושה רצים סיימו את המרוץ אנדי גונזלס בן 22 סיים בזמן שיא של 22:57, פטר מטי וראלף פאפנבגר בגילאי 53 ו 54 סימו יחד בזמן של 28:36 ( כך נוצר הפרס למסיימים ב 30 שעות). בשנת 1978 סיימה האישה הראשונה את המרוץ, פטי סמיית' בזמן של 29:34 בשנה זאת היו כבר 63 מתחרים והוא נערך בנפרד ממרוץ הסוסים.

בשנות ה80 המרוץ הלך וגדל – עקב חקיקת חוק לשימור האזור המרוץ היה בסכנה, אבל המארגנים קיבלו אישור מיוחד ביחד עם הגבלת מספר הרצים ל370. הרבה רצים מחוץ לארה" ב גם ביקשו להשתתף והחליטו להפעיל הגרלה כדי לקבוע מי ישתתף. השנה הייתה כ2000 רצים שביקשו להשתתף. בפועל המארגנים מחלקים כ425 מקומות בהנחה שכ15% לא יגיעו לקו הזינוק.

כדי להשתתף כל רץ חייב לסיים מרוץ 50 מייל ב11 שעות או מרוץ 100 ק" מ ב14 שעות.

ב10 שנים האחרונות סיימו (30 שעות) בין 53% ל79% עם ממוצע של 66%, ובין 14-25% הצליחו לסיים תוך 24 שעות. יש היום 25 תחנות ביניים עם הגבלות זמן בכמה מהם. מי שמגיע לתחנה לאחר הזמן נפסל ואסור לו להמשיך. הרצים גם חייבים להישקל בכמה תחנות וידרשו מהם לחכות אם הם ירדו יותר מידי במשקל. יש צוות של 1500 מתנדבים כולל 50 רופאים ו75 אחיות, מסג' יסטים ועוד. יש אפשרות לרוץ עם " פייסר" ב40 מיילים האחרונים, אבל אסור לו לקחת שום דבר לרץ ( אוכל/ שתייה).

המסלול

המסלול מתחלק לשישה חלקים שכל אחד מאפיינים משלו.

חלק 1: השממה

המסלול מתחיל בעמק סקווה וכלל טיפוס של כ 800 מטר ב 4 מיילים הראשונים שלו. הוא מגיע לשיא במעבר אמיגרנט בגובה של כ 2900 מ'. חלק זה שגובהו הממוצע הוא כ 2300 מ' חוצה יערות עתיקים ובמספר לא מבוטל של שנים היה מכוסה שלג.

חלק 2: הקניונים

המסלול מטפס להר הקירח ואז יורד 300 מ' בדרכי עפר ועובר במכרה נטוש. הקניון הראשון דדווד צונח כ 700 מ' ואז מטפס 500 מ' לאגודל השטן. הקניון השני אל- דורדו הנו יותר מתון אך גם יותר עמוק, ירידה של 900 מ' שמלווה בעליה של 600 מ' לעיירת כורים ישנה. אחרי התחלה בבוקר הצונן הרצים יכולים להיתקל בטמפרטורות שעשויות להגיע ל 43 מעלות.

חלק 3: המבדיל

המסלול ממשיך מעיירת הכורים לתוך קניון הוולקנו הקטן אך הקשה. אחרי קטע קצר על כביש הרצים חוזרים לשטח ל 16 מיילים מתגלגלים עד לתחתית קניון הנהר האמריקאי. הרצים המובילים יאלצו להתמודד עם חום עז עקב אפקט התנור שנוצר ששמש אחר הצהריים החמה מוחזרת מקירות הקניון.

חלק 4: מעבר רקי צ' קי

השביל ממשיך וחוצהאת הנהר האמריקאי ממש מתחת לאשדים ברמה 6. במידת האפשר מנסים להחליש את זרימת המיים ביום המרוץ ע" י הסכר במעלה הנהר. הרצים יעזרו בחבל המתוח לרוחב הנהר ובמתנדבים הפרושים לאורכו. במידה ויש זרימה חזקה, הרצים יעזרו בסירות על מנת לחצות את הנהר.

חלק 5: החשיכה

השביל מטפס מהקניון לשער הירוק הוא יורד שוב לכיוון הנהר ואז מטפס חוצה את כביש 49. הריצה במקטע זה קלה יותר ממקטעים קודמים אך הרצים מגיעים אליו עייפים ובחושך. רצים רבים מוצאים קטע זה להיות הקשה במסלול.

חלק 6: הטיפוס לסיום

לאחר חציית הכביש המסלול עובר בין עצי אלון ואז יורד בפעם האחרונה לקניון וחוצהאת הנהר האמריקאי על גשר " בלי ידיים" ההיסטורי, גשר קשתות מבטון שהיה הארוך ביותר בעולם בזמן בניתו. מהנקודה הנמוכה ביותר שלו מתחיל המסלול הטיפוס האחרון. מכאן יש 1.3 מיילים על כביש עד לסיום במסלול האתלטיקה. לאחר טיפוס קצר ותלול יש קטע שטוח של כ 800 מ' ומשם יורדים להקפת המסלול לקול תשואות הצופים.

דמויות בולטות לאורך השנים

ישנם מספר רצים אשר התבלטו לאורך השנים.

סקוט יורק – נולד ב1973 מחזיק בשיא המסלול הנוכחי 15:36:27 ( משנת 2004) ניצח את המרוץ 7 פעמים רצופות בין 1999 ל 2005.

אן טרסון – ילידת 1960 אן נחשבת לגדולת רצות האולטרה בכל הזמנים. היא זכתה 14 פעמים ב WS100 ( בין השנים 1989 – 2003) ומחזיקה בשיא המסלול לנשים 17:37:51 (1994). בשני הניסיונות הראשונים שלה בתחרות היא כשלה ולא סיימה אותה, אך מאז היא שלטה בה ללא מיצרין. בשנים 1996-97 היא ניצחה רק 12 ימים אחרי ניצחון במרתון קומרדס!

טים טויטמייר – הרץ המתמיד סיים את המרוץ 25 פעם ובכול אחת מהן בזמן מהיר מ 24 שעות. הוא ניצח 5 פעמים ו 15 פעמים היה בן החמישה הראשונים. הוא מחזיק בשיא הוותיקים למרוץ 17:17.

מועמדים לנצחון ב 2010

האל קורנר – המנצח ב2 המרוצים בקודמים ב2009 ו2007. ב2008 המארגנים ביטלו את המרוץ עקב שרפות ענקיות באזור.

אנטון קרופיקה – ניצח בכל מרוץ שהשתתף. מגיע ל200 מיילים (320 ק" מ) בשבוע אימונים.

גאוף רוס – גר ומתאמן באלסקה. רץ האולטרה הטוב ביותר ב2009. יש לו סידרת נצחונות מרשימה בשנתיים האחרונות

קיליאן ג' ורנט בורגדה – רץ הרים צעיר מספרד. אלוף סידרת מרוצי הרים ב3 שנים האחרונות.

טסויושי קבורקי – רץ הרים מעולה מיפן. מקום 2 בשנה שעברה.

ראיון מענין עם שלושת הראשונים נמצא כאן.

נשים

חוזרות להתחרות המנצחת משנה שעברה אניטה אורטיז, המנצחת 3 פעמים שהשתתפה עכשיו במרתון קומרדס, ניקי קימבל, והרצה הוותיקה בב אנדרסון- אבס שהייתה מקום 3 בשנה שעברה.