מרחקיםסיכום מרוץ סיבולת 2011
אני זוכר את המורה חנה ביסודי אומרת להורי הילד פשוט לא אוהב להכין שיעורים.. בטח הייתה גאה בי היום המכשפה הזקנה.. אז איפה להתחיל, בוא נתחיל בכיף.. זמן רב מקננת בי התחושה שיש מקום לאירוע אחר, מרוץ נג"ש אמיתי, לא מקום בו אתה רץ במסלול אקזוטי, אלא מקום בו אתה נפגש עם מקום אקזוטי –עם עצמך… לי הריצה היא בין השאר מקום לפגוש את עצמי וכל הפירוטכניקה החיצונית נראתה לי לא פעם מיותרת. קראתי על מרוצי סיבולת בעולם וחשבתי רבות ולאורך זמן שיתפתי את שותפי לאימונים עד אשר הצלחתי להצית גם בו את אש הרעיון… וכך הוחלט על מרוץ סיבולת בן מספר מקצים – 6,12,24 שעות בתור התחלה….אבל בוא נלך קצת אחורה, למרוץ האחרון.. כל מרוץ נושא שיעור בחובו.. והנה הסתיים המרוץ הארוך ביותר שעשיתי השנה 218 קילומטר, יצא בסדר אמרתי אחרי, אבל הרגשתי פספוס, ארגון הפייסרים שלי לא היה מוצלח והיה לי ברור באופן מוחלט שלא ניהלתי את המרוץ כמו שצריך.. ועכשיו היה צריך לעשות שיעורי בית.אז מה הלאה.. חשבתי לעומק צריך לחשוב מה הכשיל עבורי את "הר לעמק" מספר לקחים מרכזיים עלו בי ובחלקם אשתף.. הפייסרים.. חיכיתי וציוותתי אותם לזמנים מאוחרים מידי עבורי כך שבזמן שיכולתי לרוץ מהר לא היו לי פייסרים וה"מוגו" שלי לא מוצה.. התזונה לא הייתה טכנית במהותה, מחד הדבר לא גרם לכאבי בטן כמו שתזונה טכנית גורמת לי לאורך זמן ומאידך היא לא נתנה לי את ה"תדלוק" שהייתי צריך… התמודדות עם נושא מעברי המים במרוץ הייתה קטסטרופלית דבר שהוביל לשלפוחיות קטלניות והעיקר הבנתי שיש לעשות אימון מנטלי לפני לשעות הקשות.. ידעתי שהניסיון שלי יאפשר לי כיום לסיים כל מרוץ אולטרה מאידך הבנתי שבמרוצי אולטרה ארוכים מאוד אני לא מגיע רק על מנת לסיים את המרוץ ..
אימונים חוזרים ונישנים עם רצים אחרים הראו לי שאני "משגשג" יחסית בחום ובסתר ליבי התחלתי לייחל ליום מרוץ חם ולח …D-DAYכרגיל מצאתי את עצמי עם כאבי בטן ותופעות נוספות לקראת המרוץ, אמרתי לעצמי.. מזל שלמדתי מהפעמים הקודמות והיה לי ג'ינגר ו"קל בטן".. כל התחזיות דיברו על חמסין וחום.. ואמרתי לעצמי שכנראה הבחורה שם למעלה מקשיבה לי לעיתים.
למקצה ה-24 שעות נרשמו שני חברים מוכרים ראובן מילמן שאני מכיר ממרוצים רבים מאוד וירון מור שאותו זכרתי גם מסובב עמק וגם מפרו ספורט אולטרה מקצה המאה .. ידעתי שלשניהם יש את היכולת לפרוץ מהר יותר ממני ושאסור לי להתחרות בהם בהתחלה.. אני אאלץ לתת להם לפתוח פער ולחכות להמשך… ידעתי שאם אצליח לווסת את עצמי למרות הטראומה של הר לעמק בה חיכיתי יותר מידי ארוויח בענק.
דורון הכין מקרר עם צ'ופרים.. מאסות של אוכל הוכנו.. והמרוץ החל.. שיעורי בית ראשונים הוכנו וצפריר הפייסר הראשון הגיע…התחלנו "האופוזיציה" פתחה מהר מאוד וידעתי שמהר מאוד ייווצר פער של מספר סיבובים… כאב הבטן הרג אותי ואני התחלתי לספר לצפריר כל סיפור של ייאוש שעלה בדעתי… הייאוש עלה בי כשראיתי אותם מתרחקים.. אבל יחד עם זה היה ברור לי שכל תחרות מצידי כרגע תוביל לנפילה שלי.. צפריר היה צריך לשרוד את התקופה הרעה שלי.. באופן אירוני שמחתי על כאבי הבטן כי הם האטו אותי ולא יכולתי גם אם הייתי רוצה לפרוץ בקצב מהיר יותר.
שעות הריצה הראשונות עברו בכאבים… ובאופן אירוני גיליתי שהשקעת המחשבה במחושים האלה הסיח אותי לגמרי מנושא הריצה… צפריר סיים את "ריצוי העונש" (כנראה שפשע בענק בגלגול הקודם )… ועד להגעת הפייסר הבא נותרה שעה פלוס..שעה וחצי איכותית עם עצמי .. ה"אופוזיציה" פתחה פער של בין סיבוב פלוס לכמעט שלושה סיבובים.. אבל מאידך הם התנהלו בצורה לא הגיונית… שניהם לא אכלו בצורה סדירה.. שניהם שתו רק בתחנה… ושניהם רצו מהר מידי.. היה לי ברור שהחשבון שלהם יגיע ושאני צריך לשמור על תקינותי..
רצתי קצת עם מוזיקה והתעודדתי מרגע לרגע… ואז.. עידן הגיע בהקדמה טיפוסית …והחלה ה"עת החדשה" הקצב שלי עלה יחסית (אבל עדיין היה בתחומי הקצב שתכננתי לזמן הזה)… והיה מורגש שגם עידן נהנה מקונספט הסיבובים.. מרגע לרגע החל הפער להצטמצם.. מחד חששתי שזה מוקדם מידי ומאידך לא נסחפתי בקצבים.. אכלתי המון והשתנתי כמו מטורף.. הצבע היה שקוף ואני הרגשתי ממש סיפוק כי ממש אבל ממש "עבדתי לפי ספר המרוץ שלי".
אחר הצהריים הגיע.. עידו הפייסר הבא הגיע… אני חושב שכבר לא היה פער ביני לבין ראובן וירון.. אבל היה מאוד ברור בשלב הזה שהם מתחילים לשלם על הבוקר והצהריים.. שניהם האטו.. שניהם נראו רצוצים… ועייפים… עידו היה לאחר פציעה והיה כיף לרוץ איתו ולהרגיש את ההנאה שלו מהריצה כמו גם התחושה שלי שהנה הטראומה לא תחזור על עצמה…
שמונה בערב – המשפחה מגיעה בהפתעה..לירי הקטנה רוצה שארדוף אחריה ומיד נוזפת בי שאני "מזיע ומגעיל "..עיליי הגדול ,אומר שאני ניראה מלוכלך ואימרי האמצעית שואלת מתי אני מסיים .. אני מרגיש ממש מלא אנרגיות יחסית ל12 שעות ריצה.. יורם אבידן מוזנק… וממש ממש כיף להיות שם.. הריצה החזרתית עושה לי רק טוב… לאט לאט נפתח פער ביני לבין ירון וראובן והפעם אני מוביל אותו…
ירון נראה לי מותש מסיבוב לסיבוב ואני אומר לדורון שצריך ממש לכפות עליו לשתות אחרת יסיים את המרוץ במיון …
מגיע ללוות אותי ניר רייכמן והקצב שלי ממשיך כפי ששיערתי.. השעות חולפות… אני אוכל אוכל טכני רב אבל לא מצליח לאכול אוכל חם אותו תכננתי(שיעור לפעם הבאה )… צ'ופרים שהכנתי ללילה עושים את שלהם ואני מרגיש על הסוס… הפייסר האחרון מגיע- ליאור שיאון ואנחנו מתחילים לדבר על ריצות על שטח על אסטרטגיות.. הקצב קצת מואט ואני לא מצליח להגביר אותו (שיעור לפעם הבאה)…אבל לאט לאט "הזמן עושה את שלו" והשעון מתקרב לשעה שמונה בבוקר.
לאט לאט מצטרפים עוד רצים ממקצה 6 השעות ולבסוף ממקצה שלוש השעות.. יורם וואלד מרחף כצ'יטה במסלול וגורם לי לחשוב מידי פעם שאני הוזה כאשר עובר אותי פעמיים תוך כדי סיבוב אחד שלי!
שאל אותי חבר לאימונים מה היעד שלי במרוץ הסיבולת מבחינת מקום ומבחינת מרחק.. אמרתי לו שאני רוצה לסיים הכי טוב שאני יכול… לא משנה אם אסיים שני או שלישי ואעשה הכל לפי התכנון ומושקע עד הסוף אהיה מרוצה.. ואמרתי לו שאם יהיה יום חמסין כל מרחק מ 150+ ל180 + יספק אותי…
שמונה בבוקר- 48 סיבובים 168 קילומטר…. והיעד הושג…
לסיכום האנשים שעמדו מאחורי (ומכל צדדי )..–אישתי ורד שללא התמיכה שלה לא הייתי מגיע למרוץ ,הילדים שהיו תמיכה ומקור השראה..(גם בהיותם בבית בחופשים וגורמים לי לצאת לרוץ ולפעמים לא רוצה לחזור…סתם..סתם…)
כל מילת תודה לפייסרים שלי היא לא גדולה מספיק. תודה ענקית, מטורפת, אני בטוח שכל אחד מכם קיבל דופלקס בגן עדן לאור הסבל שעברתם איתי: צפריר גולן, עידן כפיר, ניר רייכמן, ליאור שיאון – בלעדיכם לא הייתי עושה זאת !
תודה ענקית לאדם ענק- דורון שללא הרוח שלו, היוזמה והמעוף כל הרעיון על מרוץ נג"ש לא היה רוקם עור וגידים.. סוף סוף מרוץ בו גם רצים איטיים יכולים לשגשג בלי חשש שזמן הגג יעיף אותם מהמסלול.
נתראה ב6.9.12 במרוץ הסיבולת השני שיהיה מרוץ לקבוצות ורצי אולטרה של 48,24,12,6,3 שעות, אני אהיה שם ואתם……
כל הכבוד,נהנתי לשמוע על ההכנות בפייסבוק ומדהים לשמוע שמאחורי ריצה יש חשיבה אסטרטגית.בהצלחה בשנה הבאה.
כיף לקרוא אותך שוב,כבר חשבתי שאתה מתאמן כל כך הרבה שאין לך יותר זמן לכתוב לאתר…יאללה תזיז את התחת ותחזור לכתוב יותר.
מדהים,גם לך וגם לראובן וירון מגיע שאפו ענק !
האם מקובל לישון לאורך מרוץ של 24 שעות,מהספור שלך ברור שלא ,אבל מה בנוגע למרחקים גדולים יותר?
יפה מאוד בכל מקרה.
סיפור יפה,כבוד על הסיום ושאלה,שנה הבאה כתבת שיהיה מיקצה לקבוצות במרוץ סיבולת ,מה הכוונה?
גליה,
הוספתי את השאלה שלך לשאלות ותשובות בנושאי ריצה למרחקים ארוכים.
במירוצים ארוכים במיוחד אין "חוקים מיוחדים" – לפעמים אנשים ישנים ולפעמים לא. תלוי באדם ובמטרות. האצנים המתחרים על המקומות הראשונים ברובם המוחלט לא ישנים, גם במירוצים עד 48 שעות. מעבר לזה (במירוצים ארוכים של כמה ימים) ישנים 2-3 שעות בלילה.
ירון ,קובי וראובן כל הכבוד.שאלה קשורה קצת .העלות במירוץ הסיבולת הייתה לדעתי 250 שקל למקצה הארוך.איך יכול להיות שפרו -ספורט אולטרה במרץ במחיר של 700 שקל !!!!!
האם יש מצב שתארגנו דרך אתר מרחקים חרם צרכנים ….בבקשה ….
דורון שלמון איזה מלך,באתי לצפות ,איזה פינוק הוא נתן ,כל דבר שהרצים ביקשו הוא הביא..מלך.
אבל קראתי גם את עדי ואני מסכים איתו ..תארגנו חרם צרכני על האולטרה של פרו ספורט -פשוט גנבה…700 שקל ומה הם נותנים ,שנה שעברה היה סימון דפוק ,הכל אתה סוחב על הגב ומקבל חולצה של SENSE שעולה 15 שקל בסיטונאות ….
רציתי לכתוב עוד משהו כי עברתי על אתר "סובב עמק" -שם המארגן נותן הכל ,כולל אוכל ,שתייה ואיזוטוני כל 4 קילומטר,פלוס חולצה איכותית,פלוס סימון וזה בעלות של 300 שקל ,700 שקל של פרו ספורט ,פשוט התעשרות על גב הרצים !!!!!
חבר'ה תהיו רציניים. אי אפשר להשוות מירוצים לפי השעות, הזמן והמרחק
ה24 שעות היה מירוץ באורך 3 ק"מ, הצוות התומך היה בעיקר דורון (והבחור שעובד איתו.. מצטער, לא קלטתי את השם) והיו 20-30 אצנים.. במירוץ ארוך כמו האולטרה פרו ספורט צריך הרבה יותר אנשים, אישורים, אבטחה – וזה עולה כסף, הרבה.
מעבר לזה, 700 ש"ח, למירוץ של 10-15 שעות, אם תחשבו על זה, זה לא הרבה מאוד. שימו לב לטריאתלון אילת שעולה אותו הדבר אם לא יותר (וזה למרחק קצר יותר, סטרילי וקצר יותר בזמן). לא שלא הייתי שמח שהוא היה עולה קצת פחות, אבל אי אפשר לדרוש הכל ולא להסכים לשלם לאנשים שעמלים קשה כדי ליצור את זה.
דרך אגב, אחרי חוצה עמק אני חושב לארגן משהו לא רשמי, מירוץ של 50 ק"מ יפה מאוד בבן שמן שלא יעלה כלום (ולא יקבלו כלום חוץ ממסלול וממה שנצליח לארגן) – אם מענין אתכם, דברו איתי.
ראשית דבר שאפו ענק לקובי.
אני חושב שמבין ארבעת הרצים למרחק 12&24 שעות הוא היחיד שהחזיק קצב.
אם נקח למשל את ראובן יוצא קצב של בערך 10 דקות לקילומטר. בעיניי זה קצת מוציא את הטעם. אני אישית הייתי מעדיף ללכת למקצה קצר יותר ולרוץ כמו בן אדם (וכך עשיתי).
קובי בהחלט תפס לו את נישת המרחקים האסטרונומיים וזה ניכר בביצוע ובתכנון.
אגב לשאלה שעלתה נתקלתי בחלק ממירוצי ה- 24 שעות בעולם בחוק המחייב להיות בתנועה % מסויים מהזמן (90-95).
מה שלא מאפשר כמובן שינה במהלך המירוץ.
נושא המזון ובעיקר ספיגת המזון והיכולת להתאושש / לשמור על רמת ביצוע גבוהה הוא נושא שדי נלמד על בשרם של הרצים. בגלל הטיעון של "כל אחד והקיבה שלו, כל אחד ומה שמתאים לו" אני מרגיש שיש מיעוט בשיתוף הידע בין הרצים (חס ושלום לא בגלל תחרותיות).
ומילה אחרונה לדורון הענק – תודה על החוויה. הפיילוט היה מוצלח ובהחלט ראוי להמשכיות.
חג שמח
מה הסיכוי שבארץ ישראל, שבה 80% מהקרקעות הן שטח צבאי סגור, כשבויקיפדיה המקומית 'שטח' היא מילה נרדפת ל 4X4, ויציאה לאימונים יש פעם בשנה במילואים, יתקיים מרוץ סבולת? ומה הסיכוי שאחד המשתתפים יסיים בברכת "לשנה הבאה בפעם השנייה"? התשובה בשאלה.
כל עוד יש מי שמתרגם מחשבות למעשים, מרוצי הסבולת ימשיכו להתקיים, ובהצלחה מרובה.
מוריד את הכובע בפני המארגנים, המתחרים והמלווים, שהכניסו למילון אבן שושן ערך חדש: 'מרוץ סבולת'.
הנה עוד תחום הגיע לארץ – "מירוצי נג"ש " -כל הכבוד לדורון על ההפקה ולראובן ,ירון ,קובי ויורם אבידן על הביצוע.בנוגע למחיר האולטרה של פרו -ספורט – שערוריה ! אין מילה אחרת ..אתם כמייצגים את תחום הריצה הארוכה בשטח צריכים לקחת פיקוד ולהניף את נס מרד הצרכנים !
קובי כל הכבוד,מה האתגר הבא שלך ?
תחום הסיבולת בישראל עולה מדרגה כל שנה,כל הכבוד לקובי על ההשג ולדורון שלמון על היוזמה .מסכים מאוד עם קודמיי בנוגע לעלות השערוריתית של פרו ספורט אולטרה.
ראשית כל הכבוד לרצים ולמארגן דורון שלמון ,שאולי מתחיל בצורה טיפה פ'ארטצית אבל עשה זאת בענק בזכות האישיות שלו וההשקעה שלו ,לא קל להרים אירוע חדש ומוצלח .
שנית השבוע קראתי לאור מותו של סטיב ג'ובס (מייסד אפל למבולבלים )מאמרון שכותרתו "תשארו רעבים תישארו שטותניקים "-ואני אקצר אותו אאסכם שהוא אומר שלא פעם צריך להחליף את הישן בחדש ..ואין כל פסול במוות של המתנוון..ואולי זה הכיוון בפרו ספורט אולטרה -אירוע שלא נותן דבר לרצים של הסבולת חוץ מחווית אקסטרים ,הם צריכים להביא את כל הציוד שלהם (שנה שעברה אפילו כוסות שתייה במסווה אקולוגי ),למצוא את הדרך ללא סימון ולשלם המון כסף למרוץ.
שנה שעברה נכתבו המון ביקרות על האולטרה של פרו ספורט -האם המארגנים השיבו ,פתרו את הקשיים…?????
אנחנו רואים שקמים מירוצי אולטרה חדשים כמו "סובב עמק" ו"מרוץ הסיבולת" שנותנים אירוע בלי ה"פלאברה"…..אז אולי צריך לא להגיע לפרו ספורט ולהביא את הקץ על הישן והמנוון !
פיילוט מדהים ,מודה ששמעתי באיחור כי לא היה פרסום למרוץ,אבל מכל המששתתפים שפגשתי קיבלתי רק רושם אחד של חוויה של סיבולת מדהימה.אני אהיה שם שנה הבאה,אומנם לא כמו המטורפים קובי ,ראובן וירון ,אבל שאפו אדיר לכם.
קובי אתה ענק,עוקבת באדיקות מחכה לשמוע על ההכנות למרוץ הבא.
יום חמישי היה יום חם מאוד,חשבתי שאולי יבטלו את המרוץ,כבוד גדול לכל השורדים.
שאפו ענק לדורון על תיכנון וביצוע האירוע.
שבחים לקובי (טוב, אני משוחד) לראובן לירון ויורם על האומץ להשתתף במקצים ההזויים.
גם לעמך היה מקצה של שש שעות "בלבד".
האירוע כמובן היה מתוקתק כמיטב המסורת של האירועים של דורון (ראה ערך ריצת ליל ירח)
מחכה בקוצר רוח לאירוע של שנה הבאה על שלל ההפתעות הצפויות בו.
נ.ב.
חברים, נא לא להשמיץ מרוצים אחרים כדי לשבח מירוץ זה או אחר.
לכל אחד יש את האפשרות לבחור אם להשתתף או לא.
מתאים לך – תרשם. לא מתאים – לא חייבים. יש מספיק אירועים אחרים….
שנת ריצה מהנה ל כ ו ל ם