מרחקים

ספורט סבולת למרחקים ארוכים

דבוס שוויץ ריצת אולטרה 78 ק"מ – הכנה, תחרות ומסקנות אישיות

לישראמן 2009 הגעתי לרוץ כמלווה של ד"ר דוד לויאל, חבר לאימונים מזה שנים.

לפני היציאה שלי לריצה המתנתי לקבל אינפורמציה למיקום של דוד באופניים בכדי שאצא לקראתו בזמן.. בלובי של מלון שרתון פגשתי את מנצח התחרות באותו יום (השווצרי קונרד פון אלמן), שהגיע תשוש לחלוטין. מכוון שאני דובר גרמנית, פניתי אליו לשאול אם הוא זקוק לעזרה.קונרד קיבל ממני את מפתח החדר בכדי להתקלח ולהתאושש ואני יצאתי לקראת דוד לרוץ את המרתון.

מספר ימים אחרי התחרות שאלתי את דוד הם יהיה מעונין להתחרות בתחרות ריצה ארוכה, דוד, ששמח לרעיון ( לא צריכים לשחות הרבה ובלי כאב ראש של ההכנות סביב אימוני אופניים), קפץ מיד על הרעיון. התחלנו להתחבט האם זאת הולכת להיות תחרות בת יום אחד או תחרות של מספר ימים.

המשיכה הראשונית הייתה סוג של תחרות שבמצטבר נותנת בין 200-300 ק"מ כשרצים כל יום בין 30-60 ק"מ.

החלטתי שאני משתף את קונרד בהתלבטויות , קונרד מיד הגיב וסיפר לנו על חווית ריצה מדהימה שהשתתף בה ריצת 78 ק"מ  בעיר דבוס שבשוויץ שמתקיימת ביולי כל שנה. לפי התאור שלו המקום הוא מהיפים בעולם נוף מהמם, מספר משתתפים גדול וארגון שווצרי מקצועי. קונרד רק שכח להוסיף שזה האולטרה מרתון הקשה מכולם ואליו מגיעים מומחי רצי ההרים הטובים בעולם – לדוגמא כאלה שרצים 100 ק"מ בפחות מ-6 שעות.. הוא גם שכח שדוד ואני נולדנו באפס גובה מעל פני הים ודרושה לנו הסתגלות גובה ארוכה ומתאימה.

נרשמנו לתחרות והתחלנו לתכנן ולבצע תכנית אמונים לקראתה, קונרד שסיים בשנת 2008 את התחרות במקום השני נתן הנחיות במייל לסוג האמונים שהוא ממליץ ואנחנו תכננו תכנית אמונים שהתחילה ב-100ק"מ שבועיים והסתיימה ביותר מ-200 ק"מ.

ההמלצה הכי חמה של קונרד הייתה – לכו לרוץ את שביל הנחש במצדה ריצה בעליה וריצה בירידה וחוזר חלילה. לי שביל הנחש במצדה היה זכור מגיל 15 טיול בית ספר הליכה איטית ביותר וקיטורים על הקושי של הבנות.

אני לא אשכח לעולם את האמון היחידי שעשינו שם. ירדנו מהרכב כ-10 ק"מ לפני אתר מצדה בכדי להתחמם וכשהגענו לאזור ראינו על ההר דמויות מזעריות שזוהו כאנשים ואני בבטחון מלא אמרתי לדוד אין מצב שזאת העליה את זה אי אפשר לעלות בריצה וכשאלתי שוב בכניסה לאתר האם זה שביל הנחש וקבלתי אשור התחלתי להפנים מה מחכה לנו בשוויץ. לפי דבריו של קונרד זהו המקום שמדמה בצורה הטובה ביותר את התחרות רק פחות תלול והרבה יותר קצר (הוא שוב שכח לציין גם אם הרבה פחות חמצן). הריצה בפעם הראשונה למעלה הסתיימה מבחינתי כמעט בעלפון – הגעתי לדופק הזוי והייתי חייב מנוחה ארוכה. הריצה בירידה הייתה קשה טכנית והמסקנה לסיבוב השני הייתה לרוץ הרבה יותר לאט בעלייה.

בדיעבד היינו חייבים לחזור למצדה לפחות עוד מספר פעמים מכוון שזה היה האימון הכי קרוב למציאות

ריצות שישמנו כגון נס הרים עד בר בהר וחזרה פעמיים ( בדיוק 42ק"מ ) לא היו מתאימות מכוון שהריצה בדבוס הייתה בשטח בלבד בתנאים קשים ביותר ואת זה לא תרגלנו מספיק.

התייעצנו עם פיזיולוג לגבי בעיות ההסתגלות, התייעצתי עם בעלי ניסיון בריצות הרים וקבלנו המלצה לאמונים פנאומטיים שמתאימים לריצה בירידות , אך בשל החשש מפציעות ויתרנו על סוג האמונים הזה.

הגענו לדאבוס 7 ימים לפני התחרות למקום שנקרא יקובסהורן זוהי אכסניה בגובה 2600 שאתר התחרות המליץ לשהייה, אני יצרתי קשר אם מאמן שקיים ביקובסהורן מחנה אימונים התאקלמות משולב בלינה במקום.

כשהגענו לשם חטפתי את שוק חיי – מהרגע הראשון לא היה לי מספיק אוויר ולאורך כל הימים ששהיתי במקום התנחמתי שמחר יהיה יותר טוב ואני התאקלם והכל הסתדר אם אותה אופטימיות גם זינקתי לתחרות מהמטר הראשון בלי אוויר. מחנה האמונים היה מעולה – תרגלנו בעיקר טכניקה לריצה בירידות שהסתבר לי שזה מקצוע בפני עצמו המקומיים רצים בירידות הזויות שפועים שלא ניתנים למדידה ביותר מ20 קמ"ש, ומדלגים על סלעים מחליקים על שלג מתרסקים וממשיכים, היה ברור שאת היכולות האלה לא ארכוש בשבוע אימונים לזה צריך להיוולד.

מספר ימים לפני התחרות רצנו את הקטע הבעייתי של התחרות ואני הבנתי שהולך להיות גיהינום.

התחרות עצמה התחילה בעיר דבוס בגובה 1500 מטר כש-40 ק"מ ראשונים שלה היו ברורים על הגרף שראיתי בחוברת ההסבר לתחרות: מגמת ירידה – אבל שורה תחתונה אתה עולה הרבה ויורד מעט אבל תלול וכך נוצרת אשלייה של מגמת ירידה מכוון שאתה מתחיל בגובה 1500 ומגיע אחרי 40 ק"מ לגובה 1000. מהק"מ 40 מתחילה התחרות ישנו טיפוס רצוף תלול ברמה של יותר משביל הנחש. עד לק"מ 60 בערך בגובה 2600 מקום מושלג ובק"מ 60 רצים בשביל צר כשמימינך תהום קור אימים וקרח עד לנקודה שמשם עד לקוו סיום רצים שוב במגמת ירידה לנקודת ההתחלה בגובה 2600 מ.

מסקנות שלי לגבי סוג כזה של תחרות הן:

  • אין צורך בקילומטרז כל כך גדול
  • חובה לרוץ שטח כשתנאי השטח מדמים ככל האפשר את מסלול התחרות, לצורך הענין מצדה כמה שיותר.
  • אימוני משקולות לכוח מתפרץ וירידות
  • אימוני איפוקסי חובה , אפשר בשחייה
  • שהיה יותר ארוכה בגובה להסתגלות

אשמח לענות על שאלות וליעץ..

{lang: 'iw'}
מתוייג בתגיות: , , , , ,

6 תגובות

  1. גיל,

    סיפור מדהים.. האם ניסיתם את הריצה (בשטח) ביער הקדושים? הסיבוב הוא של 30 ק"מ, עליה מצטברת 1000מ.. ? האם זה לא מדמה את הריצה שלכם?

  2. אהלן ליאור

    חבל שלא שאלתי אותך לפני התחרות על יער הקדושים מכוון שאני לא מכיר אז לא יודע להגיד בכל מקרה לצורך העניין
    הטיפוס בדבוס הוא באלפים ולדעתי קשה למצוא משהו דומה בארץ.
    בכל מקרה מבחינת תלילות וקושי טכני שזה בדבוס היה אספקט חשוב ביותר הריצה לא רק שהייתה בעליות או בירידות גם תוואי הדרך היה מסוכן, חלק, תהום בצדדים וסלעים.
    שביל הנחש מדמה את זה בכלל לא רע רק שהוא קצר מאוד הייתי משלב את החרמון בשביל האורך ושביל הנחש תלילות, אם יער הקדושים עונה על הקריטריונים האלה אז אין ספק שזה יכול להיות אמון אולטימטיבי !
    עוד אספקט חשוב בריצה כזאת זה סוג המזון, אני שיש לי יכולות אכילה בתחרויות ארוכות יוצאת דופן, אין לי בעייה לאכול באיירונמן פיצות או דברים כביכול קשים לעכול לא הצלחתי בשל המאמץ לאכול דברים מוצקים.

    ביי

    גיל

  3. נשמע אחד המרוצים הקשים והמסובכים בעולם למרחק זה (כ-50 מייל, אולטרא מרתון בינוני מבחינת המרחק).
    לא הבנתי למה במסקנות אתה סבור שאין צורך בקילומטראז גבוה כל כך באימונים? כמו כן, מה החשיבות של אימוני כוח מתפרץ?

    אגב, מבחינת שהייה בגובה, שהיתי חודש בגובה לא רב מדי – 1500 מ' ואז רצתי בתחרות מקומית של חצי מרתון – ועדיין הרגשתי חוסר בחמצן. ייתכן שתקופת התאקלמות לגובה היא ארוכה יותר ובעייתית למי שלא ממש גר במקום. בנושא עליות בארץ,- יש מספר עליות ארוכות ותלולות יותר משביל הנחש: הטוב שבהם הוא העליה מנחל שיאון לרכבל התחתון בחרמון, אבל זה מצריך אישורים צבאיים כמובן. אחרים הם מספר מעלות במדבר יהודה, המצוק הצפוני של מכתש רמון (מעלה מחמל למשל, הר ארדון מהצד הדרומי שלו), מעלה זיק מבקעת צין, והרבה עליות בהרי אילת.

  4. הי גיל,

    יער הקדושים הוא אימון נהדר לעלייה וירידה רצופה (בתכלס בכל סיבוב יש עליה ארוכה, ירידה ארוכה, עוד עליה ועוד ירידה) אבל הוא לא ממש מסלול טכני. מהי אורך העליה בנחש? יש לי כמה רעיונות למסלולים טובים וקרובים יותר..

  5. שביל הנחש אורכו כ-2ק"מ
    יש כמובן בעיה בשביל הנחש מכוון שהתחרות התקיימה ביולי קצת קשה ליסם אמונים באזור בחודשים שקרובים לתחרות

    גיל

  6. אחרי ה100, אם תרצה, לא אכפת לי לנסות משהו שונה – הסינגל העולה יורד ביגור – לדעתי הוא ארוך יותר, טכני לא פחות, קרוב ויפה הרבה יותר..

השאירו תגובה