מרחקים

Bio: יליד 1967 חי ועובד בתל-אביב. נשוי לדפנה ואב לנעם ועלמה. עוסק בספורט שנים רבות, התחלתי בתור ילד לעסוק בג'ודו והמשכתי בכך עד לגיל 18. בגיל 30 וקצת התחלתי לחתור בקיאקים ימים והתמדתי בכך כארבע שנים, ומשם עברתי לריצה. סיימתי מספר אולטרות, מרתונים וחצאי מרתון כמו כן התחרתי בטריאטלונים וסיימתי את איש הברזל אוסטריה ב2004 וכן מספר חצאי איש ברזל. עובד מספר שנים בחברת נוטלויז'יון ומפתח מכשיר לאבחון מחלת ראיה. מכור לריצה, אפילו שם משפחתי פירושו בגרמנית לרוץ. מתנייד באמצעות אופני סינגלספיד שבניתי משילדה ישנה. אוהב מאוד בירה ומחשיב אותה כמשקה ההתאוששות האולטמטיבי

כתבות מאת avivl:

מרוץ הסבולת ה 1 של RUNWAY – ההרשמה

יוני 26th, 2011

בתאריך 22.9.2011 יערך מרוץ סבולת ראשון מסוגו בארץ. המרוץ יהיה מרוץ כנגד השעון ויכלול מקצים של 6, 12 ו 24 שעות.

אנו מתכבדים להציג את תקנון המרוץ ופתיחת ההרשמה

הורדת טפס הרשמה









{lang: 'iw'}


5 Comments "

מרוץ הסבולת ה 1 של RUNWAY

מאי 30th, 2011



בתאריך 22.9.2011 יערך מרוץ סבולת ראשון מסוגו בארץ. המרוץ יהיה מרוץ כנגד השעון ויכלול מקצים של 6, 12 ו 24 שעות.

להלן הפרטים הראשונים אודות המרוץ

מסלול המרוץ יהיה מעגלי ואורכו יהיה כ 3 ק"מ שרובו המוחלט יהיה בשטח.
במרוץ כנגד שהעון המטרה היא לצבור מרחק גדול ככול האפשר במסגרת הזמן הנתון.
הזינוק יהיה ממתחם חנות RUNWAY.
יהיה מתחם לשמירת חפצים אישיים  ולרשות הרצים יעמוד מתחם רענון של מים, משקה איזוטוני וכיבוד.

זמני הזניוק הינם כדלקמן:

24 שעות – יום חמישי 12:00

12 שעות – יום חמישי 24:00

6 שעות – יום שייש 06:00

הרוץ השנה יהיה במתכונת נסיונית ותאפשר לרצים בודדים בלבד. החל משנה הבאה יתאפשר גם רישום לקבוצות שליחים.

פרטים נוספים והרשמה בקרוב!

{lang: 'iw'}


20 Comments "

BEERS 2011 – תערוכת הבירות

ינואר 19th, 2011



ביום חמישי שעבר התקיימה בהיכל נוקיה (יד אליהו) תערוכת הבירות הראשונה בישראל. בתור חובב בירה ותיק לא יכולתי לעצמי להחמיץ ארוע שכזה והתייצבתי למלא את חובתי.

התערוכה כללה מבחר מרשים של בירות ( כ 200 סוגים) החל מבירות ממבשלות ענק וכלה בבירות ביתיות. אני החלטתי שאני מתמקד בטעימות של בירות ישראליות ממבשלות קטנות, שלא תמיד ניתן להשיג אותן לשתייה ביום יום.
עם כניסתי לתערוכה שמתי פעמיי לפגוש את שחר קליין רץ אולטרה אשר מפעיל בביתו את מבשלת בינימינה. לאחר החלפת בירות ( בקבוק של N'ICE CHOUFFE תמורת שלושה בקבוקים מתוצרת בירה בינימינה) טעמתי שתי בירות שלו, הבירה הראשונה היתה בירת חיטה והשניה הייתה מסוג פורטר, שתי הבירות היו טעימות ועדינות בטעמן, בשבת שתיתי שוב את הפורטר הפעם כליווי לארוחה ונהנתי ממנה מאוד.

מכאן ניגשתי לטעימות עשיתי מספר סיבובים תערוכה ועצרתי ליד דוכני מבשלות שנראו לי מענינות.

מבשלת הדובים – Virgin IPA בירה שהוכנה לראשונה לתערוכה. טעם וארומה מאוד חזקים של כשות, בירה מרה במובן שטוב של המילה, נעשה שימוש בכשות מסוג סימקו. לא תהייה לטעמו של כל אחד, אני מאוד אהבתי אותה, ומקווה שתהפוך לבירה קבועה אצל הדובים.

סט. פרננדוס – אמריליו אמבר אייל, בירה כשותית עם כי הרבה פחות מזו של הדובים, ניחוחות פרי הדר.

גל'ס – Double S בירת סטאוט מתוקה וגם יבשה בצורה מפתיעה, % אלכוהול גבוהה יחסית לסטאוט.

אביר האלה – טאצ'ינג בליד, בירה בסגנון אייל עם טעם קל של דבש למרות שאינה מכילה דבש בירה טעימה עם טעמים עשירים. מאחורי הדוכן שלהן עמד אדם שניראה כאילו יצא היישר מהופעה של  GreatfullDead



מבשלת גבעתיים – אינגליש רואיל אייל בסגנון אינגליש בראון, היה עדין מדי לטעמי, הטעמים לא מספיק מודגשים.

איסיס -  דסרט אייל, עוד בירה בסגנון IPA, מרה כשותית, אם כי פחות מזו של הדובים, בירה טובה ונעימה לשתייה.

מבשלת רונן – כהה מרושעת ביה בסגנון בראון אייל עם טעמים שמזכירים מעט קפה ושוקולד , די מזכיר סטואוט למרות שזה אייל. הבירה זכתה המקום הראשון בתחרות לונגשוט 2010. אכן זכייה מוצדקת לטעמי.

אלכסנדר -  Black פורטר עדין ולא מוגש נעים מאוד לשתייה.

ישראייל – ביטר סביר, אומנם לא הסגנון המועדף עלי אבל בכלל לא רע לסוגו

שמולץ – אספרסו סטאוט, בירה וקפה – מוסיפים לבירה פולי קפה והטעם אכן מורגש.

מבשלת החלוץ – זריחה שחורה, בירת חיטה כהה עם טעמי תפוז וכוסברה עדינים, בירה די מוגזת. אהבתי

היו בירות שאהבתי יותר והיו כאלו שפחות, אף אחת מהבירות ששתיתי לא הייתה גרועה ולמעשה רובן היו טובות יותר מרוב הבירות שתמצאו בחנויות. סצנת בירות הבוטיק בארץ תופסת תאוצה בשנים האחרונות ויש למה לצפות!

{lang: 'iw'}


3 Comments "

מעט עזרה לידידי

נובמבר 1st, 2010



כבר בחודש מרץ מעט לפני אולטרה פרו ספורט למרחק 100 ק " מ הגיעו השמועות על ריצת 100 מייל המתוכננת לסוף אוקטובר . היה לי ברור שאם אסיים את מרוץ ה 100 בהצלחה ארשם ל 100 מייל . עם פתיחת ההרשמה ל מרוץ נרשמתי כנרשם מספר 2. רק קובי אורן בדרכים לא דרכים הקדים אותי בהרשמה .

התחלתי להתאמן למרוץ כבר בחודש מאי את הסיכומים השבועיים שלי ניתן לראות כאן ואת יומן האימונים המפורט באתר הזה .

ההשקעה מצידי במרוץ חוצה ארץ הייתה גבוהה הן בשעות אימון , מחשבות תכנונים , ניסיונות נואלים לעזור למארגן וכן השקעה כספית לא מבוטלת הן ברישום עצמו והן בהערכות הלוגיסטית לכל המרוץ .

האכזבה שלי מהמרוץ היא הן ברמה האישית על כך שלא הצלחתי לסיימו והן האכזבה ממארגני המרוץ שכפי שאני רואה זאת לא עמדו מאחורי הרי ההבטחות שאותן פיזרו לפני המרוץ . הסיכום שלי יחולק לשלושה חלקים , חלק ראשון ובו אספר על הריצה הקצרה שלי , חלק שני חוויותיי כמלווה וחלק שלישי בו אפרוש את התקלות בהן נתקלתי לאורך המרוץ . יש לזכור שמה שאכתוב מתייחס לרצי ה 100 מייל בלבד , יכול להיות שהחוויות של רצי השליחים והרצים ולמרחקים הפחות ארוכים הן שונות , אבל יש לזכור שהצרכים של רצי  ה 100 מייל הנם שונים לחלוטין מצרכיהם .

הריצה שלי

יום חמישי בבוקר השכמה ב 4:30 שי אוסף אותי ב 5:10 ואנחנו מדרימים . קצת אחרי 6 אנו מגיעים למקום הזינוק , ראובן נותן תדרוך אחרון לעובדי התחנות ואט אט מגיעים כל החשודים העיקריים המשתתפים במקצה 100 מייל . מזג האוויר חמים מעט אך עדין לא ממש מרמז על מה שהולך לקרות בשעות הבאות . לקראת הזינוק מתנגנת מוזיקה ואני במצב רוח מרומם תדריך קצר של ראובן והופה לדרך .

מתחילים לרוץ בדבוקה גדולה שלפנינו שועט כצפוי ניר רייכמן בקצב מהיר במיוחד ולאחר ישראל מוסרי שמפתיע אותנו גם בקצב מהיר – אם כי בשלב זה איטי משל ניר -. נילי אברמסקי מלווה את קובי ודורון על האופניים ואת הק " מ הראשונים אנחנו מעבירם ביחד בדיבורים וצחוקים , לאחר כמה ק " מ שי ואני פותחים פער זניח של כמה עשרות מטרים בודדים על דורון וקובי . לאחר 5 ק " מ מגיעים לתחנה הראשונה , היא עדיין לא ערוכה באופן מלא לשרת את הרצים , אנחנו ממלאים מים שותים מעט וממשיכים . הקצב הממוצע עד כאן כולל ההפסקה הוא 6:45 דקות
לק " מ כמתוכנן . ממשיכים לרוץ והטמפרטורות מתחילות לעלות , כעבור 5 ק " מ נוספים מגיעים לתחנה השנייה , שם הייתה אמורה לחכות לי שקית שהפקדתי עם מזון ושתייה . השקית לא נמצאת שם והילדים בתחנה חסרי אונים וחסרי ידע לעזור , זוהר מגיע עם הרכב וחוזר לאחור על מנת להביא לי את השקית . ממשיכים לרוץ עדיין בקצב המתוכנן עוצרים עצירה קצבה התחנה בק " מ 17 וממשיכים לכיוון יער המלאכים . בתחנה ביער המלאכים אמורה לחכות לי שקית נוספת , כשאנו מגיעים לתחנה השקית איננה ואין לאנשי התחנה מושג מתי תגיע , לאחר שהמתנו כמה דקות בתחנה מגיע הרכב עם השקיות , הוא לוקח את הזמן בפריקה . יוצאים להקפה של יער המלאכים בשלב זה החום כבר מקשה עלי ביותר , אני מאוד רגיש לחום וקשה לי ביותר לרוץ בתנאי חום , בוודאי בתנאים קיצונים כמו אלו ששררו ביום חמישי בבוקר ובצהריים . אני מקבל החלטה מחושבת להאט את קצב ולשלב קטעי הליכה ארוכים יותר , הדופק שלי כבר גבוה משמעותית ממה שהוא אמור להיות אבל עדיין בגדר הסביר .
לאחר סיום ההקפה של יער המלאכים אנו רצים לכיוון תחנת נחלה המרוחקת כ 8.5 ק " מ . שרי עוקפת אותנו כולה חיוכים תוך שהיא שומרת על קצב אחיד ומרשים . מתחיל להתפתח לי כאב ראש והדופק מתחיל להגיע לגבהים בלתי סבירים בעליל , להשתין אני כבר לא מצליח למעלה משעתיים , שי כבר פותח עלי פער ואני מרגיש שאני במאבק הישרדות , קצת לפני תחנת נחלה אני עושה הערכת מצב ובוחן את מצבי הגופני , אני מבין שאם לא אעצור את הריצה עכשיו לאחר 36 ק " מ ו 4.5 שעות אני אגרום לעצמי נזק . בלב כבד אני מקבל את ההחלטה לפרוש מהמרוץ . לאחר דין ודברים קצר עם עצמי החלטתי שאני מתכוון להקדיש את עצמי לסייע לרצי ה 100 מייל הנותרים ולהקל עליהם את הריצה ככל שניתן , על כך מיד בחלק הבא . בנוגע למצבי הגופני , כאב הראש עזב אותי רק לאחר 12 שעות , להשתין הצלחתי רק 4 שעות אחרי שהפסקתי לרוץ
( 6 שעות מהפעם האחרונה ). ישבתי באוטו ממוזג ושתיתי בלי הפסקה ועדיין הגוף לא התאושש . בסיום המרוץ הגעתי הביתה הלכתי לישון מ 10 בבוקר עד 4 אחה " צ קמתי עם חולשה וחום של כ 39 מעלות . גם למחרת המצב לא היה טוב בהרבה . במוצאי שבת חבר גרר אותי למר " מ ושם קיבלתי 3 ליטר של אינפוזיה ומצבי התחיל להשתפר מעט , ביום ראשון קמתי כבר עם חום נמוך יותר והרגשה מעט יותר טובה , ייקח לי כנראה לפחות יום נוסף להתאושש .

הליווי

כשנודע לי שלושה ימים לפני המרוץ שזוהר פרס התנדב לשמש כמלווה ותומך לרצי ה 100 מייל שמחתי מאוד . זוהר הוא רץ ותיק ומנוסה וחשוב מזה , יש לו לב ענק . זוהר התקשר אלי יומיים לפני המרוץ על מנת להתייעץ במה להצטייד ואיזו דברים לדעתי יועילו לרצים . לא שיערתי שבסופו של דבר אשב לידו ברכב במרדף ובדאגה לרצים .

מיד לאחר שהחלטתי לפרוש קיבלתי את ההחלטה להצטרף לזוהר , כשנכנסתי לרכב והבטתי במד הטמפרטורה , רק אז הבנתי כמה קיצונים היו התנאים . המד הראה 44 מעלות – לא בצל – פשוט לא היה צל לאורך המסלול כולו

האסטרטגיה שלנו הייתה פשוטה לדלג בן הרץ הראשון לרץ האחרון ולדאוג לכל צרכי הרצים , הן המורלים הן הפיזיים והן הלוגיסטים ולפתור כל בעיה שתתעורר להם .

אני מראש מתנצל אם יהיו אי דיוקים בזמנים או בסדר האירועים , גם כך לא הייתי במיטבי והיה עומס של אירועים ונושאים לעסוק בהם במשך 24 שעות המרוץ .

התחלנו את המסע באזור השעה 13 מתחנת נחלה לתחנת בית ניר . במקטע זה רצו רק בכיוון הלוך ולא בחזור והוא היה רובו על דרך " פודרה " מעלה אבק . החום היה בשיאו ניר רייכמן חלף על פנינו מלווה בגילי אשתו על פני האופניים ונראה שהוא מתחיל לשלם את מחיר הפתיחה המהירה שלו , מעט מאחוריו היה ישראל . פגשנו גם את שי דורון וקובי ודוד , ליוונו אותם מעט והשקנו אותם קולה צוננת . מאוחר יותר גם נפגשנו עם גבי אור . בדרך חזרה פגשנו בתחנת חצי המרחק את לוי לביאן וקובי גטניו במנוחה , החום השפיע עליהם והם עצרו למנוחה והצטננות , אחרי מספר דקות הגיעה לתחנה גם חנה בן שוען הרצה הותיקה והמנוסה . חזרנו לנחלה וחיכינו לרצים , שרי מגיעה שוב בקצב אחיד ועם חיוך , אנחנו מתסכלים ביומן בתחנה ומבינים שישראל עקף את ניר . מכאן ואילך ישראל רץ את כל המסלול לבדו.
אנחנו מתחילים לנוע לכיוון תחנת כפר מנחם , פוגשים בדרך את ניר שאומר לנוע שהוא מתכנן מנוחה ארוכה בכפר מנחם , לפתע מקבלים טלפון מישראל שהגיע לתחנה אבל לא יודע לאן להמשיך מכאן , אנשי התחנה גם הם לא יודעים לאן לכוון אותו . זוהר שולף את סיפור הדרך ואנו מכוונים אותו בכיוון הנכון . ניר מגיע לתחנה אנחנו מושיבים אותו לנוח דואגים שירים את רגליו ממלאים לו קרח בכובעו ומשביעים את גילי שתקפיד שיישתה הרבה וייקח טבליות מלח . אנחנו חוזרים על הציר בין כפר מנחם לנחלה , כל רץ שאנו מתקלים בו אנו מכבדים בקולה וממלאים את כובעו בקרח על מנת לנסות ולצנן אותו . דוד לויאל מתגלה כהפתעת המרוץ מבחינתי ( ביחד עם ישראל ) מתקדם בקצב טוב ושומר על מורל גבוה . היום מתקדם והטמפרטורות מסרבות לרדת , אנחנו מקבלים טלפון מלוי שמודיע שפרש אוספים אותו ומחזירים אותו לנקודת ההתחלה . בדרך חזרה אנחנו נתקעים בפקק בכביש 6, עקב תאונה , שמעקבת את חזרתנו לשטח . עד שאנחנו חוזרים כבר חשוך והטמפרטורות מואילות בטובן לרדת מתחת ל 40 מעלות . אנו פוגשים את גבי על מנת לתת לו את הפנס שלו , הוא עייף ומותש אבל ממשיך . מאוחר יותר אנו פוגשים את חזי שלקח לו למעלה משעתיים לעבור את עשרת הקילומטרים בן נחלה לכפר מנחם , הוא נושא על גבו תרמיל גדול ונראה מעט מבולבל , שוחחנו איתו הכרחנו אותו לשתות עוד וניסנו לשכנע אותו לפרוש אך ללא הואיל , לבסוף הוא קיבל החלטה לפרוש בסיום 100 ק " מ .

בתחנת תע " ש אנו פוגשים את קובי דורון שי ודוד הם כבר די עייפים ונכנסים לשעות הקשות מנטאלית של ריצה בלילה הם מתחלים לרוץ לכיוון צרעה , אנו רצים על המסלול דרומה , אוספים את גבי שהחליט לפרוש , וזוהר כמו אימא אווזה דואג שיש לו כסף לאוטובוס חזרה לביתו ומשביע אותו שיתקשר כשמגיע . אני פוגשים את חנה בתחנת נחל שורק , היא אומרת שהיא שוקלת לפרוש , אני אומר לה שתמשיך לפחות עד תע " ש ושם תחליט . מאוחר יותר אחיה , שליווה אותה ברכב , מתקשר אלינו מתע " ש ומודיע לנו שחנה החליטה לפרוש . חזרנו לתע " ש ומתחילים להגיע דיווחים מהשליחים שהמקטע בן תע " ש לצורעה קוצץ ב 3-4 לכל כיוון . בתע " ש אנחנו מחכים לחנן שהודיע לנו שיפרוש לאחר 100 ק " מ . גבי כספי ממשיך להתקדם בקצב שלו ואיל פינק זכה לליווי של חבר על גבי אופניים מתקדם ומחיך מחכה למפגש עם טלי אישתו , רצת אולטרה מנוסה בפני עצמה , ביער המלאכים .

ישראל מודיע לנו שהוא כבר בנחלה בדרך חזרה ושאזלו שם המים אנו מתקשרים לראובן לידע אותו . לאחר שעתיים שהגענו לתחנה עדיין לא היו שם מים . ממשיכים לנסוע לאורך המסלול ומדי פעם אני מצטרף לקטעי ריצה והליכה עם הרצים הנותרים , בשלב זה יש עשרה רצים שנותרו ומתוכם שניים שהודיעו שיפרשו לאחר 100 ק " מ .

לקראת יער המלאכים אנו פוגשים שוב את קובי ודורון עוזרים להם למצוא את הדרך הנכונה ומהרים לתחנה . בתחנה אנו שותים קפה עם חברים של זוהר שרצו במרוץ השליחים ואז מוצאים את דורון , מסתבר שקובי סידר את ענייניו בתחנה בזריזות ויצא להקפה של היער . דורון עובד משבר משליך את חגורת הריצה ברכב הליווי שלו אומר שהוא לא מוכן להמשיך יותר ובכלל הוא מתנהג בעצבנות רבה שכלל אינה אופיינית לו , זוהר נילי ואני מנסים לדבר איתו אבל כנראה שמתקפה של יותר מדי אנשים רק מחריפה את המצב . אני מרחיק את כולם ממנו ונותן לו כמה דקות לבד עם עצמו . לאחר כמה דקות אני מתיישב לידו ברכב ומשכנע אותו לפחות לצאת להקפה של יער המלאכים לפני שהוא פורש , נילי גם מודיע לו שהפעם היא תצטרף אליו רגלית ולא על אופניים . באורך פלא זה עובד ודורון יוצא בנחישות להקפה , שי מגיע ונעזר בשרותי רכב הליווי של קובי ודורון ואני מדרבן אותו לדלוק בעקבות דורון מתוך מחשבה שיוכלו לתמוך לעודד ולדרבן אחד את השני . או פוגשים את גיל טרויגוט , בוגר אולטרת ההרים בדבוס לפני מספר שנים , שבא ללוות את דוד , אנחנו דואגים שיהי לו בתרמיל הגב כל מה שאנו חושבים שדוד יהיה זקוק לו , לאחר מספר דקות דוד מגיע וגיל מצטרף אליו . מפה חוזרים לנקודת ההתחלה אני מחליף חזרה לבגדי ריצה , וממלא את כיסי בכל טוב ונוסע לתחנה המרוחקת עשרה ק " מ לסיום ושם אני ממתין לקובי .

קובי מגיע ואני מצטרף אליו כנער ליווי לעשרת הק " מ האחרונים של המרוץ . קובי סובל מכאבי גב קשים , המלווים אותו כבר תקופה ארוכה , הוא נחוש בדעתו לסיים ולסיים על הפודיום , הוא כרגע במקום השלישי אחרי ישראל ושרי שכבר סיימו והוא מודאג מהאפשרות ששי או דורון שנמצאים כרגע מאחריו במרחק לא ידוע ישיגו אותו . אני מבטיח לו שאני אביא אותו לפודיום גם אם אצטרך לבעוט בו את כל הדרך לשם . אנוחנו מתקדמים בתערובת משעשעת של ריצה הליכה ועמידות התמחות משונות שקובי מבצע . אנחנו משחקים לאורך כמה קילומטרים משחק של חתול ועכבר עם אילנית חזן מרצות ה 100 ק " מ שרצה יפה ושמרה על חיוך לאורך כל המרוץ . קובי דואג גם שלא תהיה לו תמונה טובה בסיום ואני אומר לו שאדאג לפנות משער הסיום את כולם והיא יזכה לתמונה שלו . אחת לכמה דקות קובי מודיע לי שהוא לא מסיים , שאני לא מסוגל להבין את הכאב שלו , אני אומר לו שאין שום סיכוי שבעולם שהוא לא מסיים ומחלץ ממנו בלחץ הבטחה שאת ה 300 מטרים אחרונים הוא רץ . למזלנו הדרך לסיום היא בירידה קובי שועט קדימה ואני לפניו מפזר את הקבוצה שהצטלמה בשער הסיום , קובי מגיע וזכה לצילום ולמקום שלישי כללי ושני בקרב הגברים .
אני נשאר איתו עוד כמה דקות ופתח בריצה חזרה לאורך המסלול בתקווה לפגוש את שי או את דורון , להפתעתי אני פוגש את דוד מלווה ע " י גיל , דוד המבוגר מבין מסיימי המרוץ מגיע למקום הרביעי הכללי . אני רץ כשלושה ק " מ ופוגש את שי הולך מלווה ע " י אמו . שי סובל כבר שעות ארוכות משלפוחיות והן ההליכה והן הריצה קשות עליו , אחת לכמה זמן אני מצליח לגרום לו לעבור לריצה . כך אנו מתקדמים ואת חצי הקילומטר האחרון שי עובר בריצה . כמה דקות אחריו מופיע לשמחתנו דורון .

עוד קצת השתהות בשטח הזינוק ואנו חוזרים לצפון .

רצי ה 100 מייל המסיימים וגם אלו שפרשו , עברתם מרוץ בתנאים לא קלים , שהקשיים הלוגיסטים רק הוסיפו עליהם . לראות את התמודדות של כל אחד מכם עם הקשיים הפיזים ועם השדים הפנימיים והניצחונות שלכם במאבקים אלו היה מעורר השראה . למרות כל הקשיים הייתי מלא קנאה אליכם ועל ההישג אותו אתם עומדים להשיג .
כל אחד מכם מתמודד בצורה שונה וניתן ללמוד הרבה מכולכם , ושוב נותר לי רק להסיר את הכובע , כל הכבוד לכולכם !

ארגון המרוץ

המרוץ תוכנן לסוף חודש אוקטובר , עם סיכוי סביר למזג אור חם , הצעתי למארגן לדחות את הזינוק ככל הניתן על מנת שתהיינה מינימום של שעות ריצה בחום , הצעה זאת נדחתה על הסף .
רצים רבים בקשו קרח בתחנות כבר כמה חודשים לפני המרוץ אך נענו בשלילה . ולכשהתפרסמה תחזית מזג האוויר הסופית לאירוע שוב ביקשתי . הפעם פשוט התעלמו מהבקשה . בפועל המים בתחנות היו פושרים עד חמים ואחרי 5 דקות ריצה הם להטו בבקבוקים . מים קרים הן מעודדים שתייה רבה יותר והן מורדים את טמפרטורת הגוף , שלא לדבר על אפשרויות הצינון המופלאות שטומן בחובו השימוש בפלא הטכנולוגי ששמו הוא קרח .

אחת נקודות המכירה של המרוץ הייתה " תבואו לרוץ , הלוגיסטיקה עלינו " בפועל רובם המוחלט של רצי ה 100 מייל לא סמך על כך ודאג למזון ושתייה משל עצמו איש איש כפי יכולתו . ה מארגן הבטיח שניתן יהיה להפקיד שקיות בתחילת המרוץ והן תגענה לתחנות , בזינוק הוא אפילו טרח לוודא מי הפקיד לתחנות הראשונות . מה שהוא לא הבטיח זה שהשקיות תגענה בזמן לתחנות . בפועל השקיות שהפקדתי לתחנות השנייה והרביעית הגיעו רק אחרי שכבר הייתי בדרכי מחוץ לתחנות .

המזון בתחנות היה עלוב ולא התקרב למה שיש במרוצי אולטרה בחו " ל ואפילו לא להבטחות של טרום המרוץ , מה גם שלתחנות הראשונות רובו לא הגיע בזמן .

בניגוד למובטח חלק גדול מהתחנות לא היה מואר בלילה והבלגן שרר בהן ככל שהמרוץ התקדם . לא הייתה גישה נוחה לרצי ה 100 מייל והם נאלצו לפלס את דרכם בשטחי ההתארגנות של רצי השליחים .

הסימונים היו בעיתיים ביום ומאוד בעיתיים בלילה ואנשי התחנות לא תמיד ידעו כיצד לכוון את הרצים . גם במקומות שהונחו סטלקיטים חלקם הונח מאוחר מדי ורובם זהרו באור קלוש .

שתי תחנות נסגרו מבלי להודיע לאיש מה שגרם למחסור במים אצל הרצים לתברברות של כמה רצים מכיוון שלא היה מי שיכוונם באזור התחנה .

מסלול שקוצר בצורה משמעותית – המרוץ נמכר כמרוץ 100 מייל הראשון בארץ בפועל לא כך היה . לא רק שהמסלול קוצר גם לא נאמר לאף אחד על כך . הרי ודאי שזה היה ידוע כבר בזינוק אם לא קודם לכן .

אחד מרצי ה 100 סבל מהקאות ופנה לראובן בבקשה לפנותו לבדיקות באמבולנס , ר אובן אמר לו שאם הוא רוצה יזמין לשטח אמבולנס על חשבונו , הרץ פנה אלי וביקש שאנסה לדבר עם ראובן על כך אבל הוא סרב להקשיב גם לי ואמר שוב שהרץ יזמין וישלם לאמבולנס מכיסו הפרטי .

כמו שכתבתי קודם לכן , בתחנת נחלה אזלו המים , דיווחנו על כך לראובן , לאחר שעתיים הגענו לתחנה ועדיין לא היו בה מים .

כל ההרגשה שלי הייתה שמחפפים ומחפשים דרכים לחסוך , לדוגמא בתחנה בצורעה נדרשו הרצים לאחר כ 80+ ק " מ שכבר עברו להרים את רגלם לשולחן על מנת שקורא הציפים יקרא את הציפ .

אני מבין שראובן וציוותו השקיעו ימים כלילות במרוץ הזה , אבל אני מודד את הדברים במבחן התוצאה . מבחנתי הם נכשלו בארגון המרוץ ל 100 מייל . כגודל ההבטחות כך היה גודל האכזבות .

כמו שאמר לי אחד מחברי הרצים " אני במרוץ הבא שלהם לא מתכוון להשתתף גם אם הוא יהיה בחינם ויהיה לי סבל שיסחב עבורי את המים "

חבל שמרוץ כזה עם כל כך הרבה השקעה והייפ מסביבו מסתיים בקול ענות חלושה . אני מקווה שראובן וצוותו יפנימו את הלקחים ויערכו תחקיר מסודר שאותו יפרסמו .

לסיכום שוב כל הכבוד לאותם רצים שהעזו לעמוד על קו הזינוק ביום חמישי בבוקר .

{lang: 'iw'}


22 Comments "

להילחם בשדי הבחילה באולטרה

ספטמבר 27th, 2010



ההכרות שלי עם בחילה במהלך אולטרה ארעה במרוץ עידן הקרח למרחק 50 מייל בו נטלתי חלק. במייל ה 42 הרגשתי מעולה, אבל אז נתקלתי באישה צעירה הנשענת על עץ, אומללה ומיובשת. היא לא יכלה לאכול או לשתות דבר. כיצד זה יתכן שגוף שחסרה לו אנרגיה והוא מיובש אינו מסוגל לספוג מזון או שתייה?

אחרי שמצאתי פתרונות לתחזוקת אנרגיה ואלקטרוליטים במהלך ריצה, רציתי ללמוד את נושא הבחילה בו אנו נתקלים לעתים קרובות במהלך אולטרה. אם נוכל להבין ולפתור בעיה זאת, נתקדם כברת דרך ארוכה לביצוע אירועים מוצלחים ומהנים יותר.

תחושות של בחילה והקאה יכולות לנבוע ממספר גורמים. ישנם מספר רב של קולטנים בגוף אשר מנטרים את מצב מערכת העיכול, הידרציה, מצב האלקטרוליטים וזרימת הדם. אותות אלו מנותחים במוח, יחד עם אותות מהעיניים, האוזניים והאף. זכור שלפעמים באולטרה די במראה של מזון או באזכורו לגרום לבחילה. התהליך של תחושת בחילה והקאה הנו מורכב למדי.

ניסיוני האישי עם בחילה במהלך אולטרה מוגבל למדי, לכן בקשתי ממשתתפי רשימת התפוצה של האולטרה לספר לי על ניסיונם האישי עם בעיה זאת. אנשים רבים הגיבו והם סיפקו תמונה מייצגת של הבעיה. ישנם מספר דברים שיש לתת עליהם את הדעת.

• הארוחה שלפני המרוץ

• פרוקטוז

• תזונה על טהרת הפחמימות

• מחלת תנועה

• חרדה

• קיבה רגישה

• התייבשות

• מחסור באלקטרוליטים

• זרימת דם מופחתת למעי הדק

• מתח

הבה נתייחס לכל אחד מאלו ונתחיל עם הפשוטים יותר ונראה מה ניתן לעשות על מנת להתגבר עליהם.

הארוחה שלפני המרוץ: למרבה המזל, נראה שאין קשר בין תכולת הארוחה שלפני המרוץ ובחילה בהמשכו. למרות זאת, מזון בלתי מבושל ביום שלפני ריצה ארוכה עלול לגרום לשלשול.

פרוקטוז: יש שונות בין היכולות של אנשים שונים לקלוט סוכר פשוט. לאנשים רבים בעיות מעיים, בחילה ושלשול כתוצאה מאכילה של יותר פרוקטוז ממה שהם מסוגלים לספוג. הפתרון הטוב ביותר הוא להימנע מפרוקטוז במהלך אולטרה.

תזונה על טהרת הפחמימות: פחמימות הנן מקור אנרגיה חיוני לריצה מהירה, אבל רוב הרצים מוצאים שתזונה על טהרת הפחמימות הנה טעות במרוצים למרחק 100 מייל או 24 שעות. מזונות עם חלבון ו/ או חומצות אמינו עוזרים למנוע חומצה עודפת בקיבה, בעוד שומנים עוזרים למנוע מהמעי הדק להיות חומצתי מידי.

מחלת תנועה: אחוז קטן מהרצים סובל ממחלת תנועה. הם יכולים להקל על עצמם ע" י שימוש ברצועות המיועדות לכך. רצועות אלו מפעילות לחץ מתחת לשרש כף היד.

חרדה: חרדה גורמת לבחילה אצל חלק מהאנשים. מצב תחרותי או רק חשש מעמידה בלוחות הזמנים של המרוץ יכולים להזיק. אלו הסובלים מכך צריכים לנסות צורות שונות של התרגעות.

קיבה רגישה: לאותם מעטים אשר סובלים ממצב זה, הפתרון הטוב ביותר הוא להתנסות באמצעות ניסוי וטעיה איזה מזונות ומשקאות מתאימים להם. אנשים רבים טוענים שג' ינג' ר מקל עליהם.

התייבשות: מים נחוצים לתהליך העיכול. באם יש מחסור בהם, התוכן של מערכת העיכול אינו יכול להיספג כראוי והתוצאה היא בחילה. סכנה נפוצה אחת היא שרץ יחוש שהוא נהנה מהריצה עד כדי כך שהוא ישכח לשתות ולאכול כראוי. ההתייבשות הבלתי נמנעת תמנע עיכול תקין.
כאשר הרעב מתגבר, הריכוז הכימי של נוירופפטיד Y עולה בהיפותולמוס .עם זאת התייבשות הנה דומיננטית יותר מרעב .עליה ברמת התייבשות מובילה לשחרור של הורמון קורטיקוטורפין ,אשר גובר על נוירופפטיד Y ומעכב רעב .אם תתייבש מדי ,גופך ידחה מזון עד אשר גופך ירווה דיו .

מחסור באלקטרוליטים: נתרן נדרש להעברת חלק מרכיבי המזון מהמעי הדק לזרם הדם.אם יותר מדי נתרן אובד מהזעה,והוא אינו מוחלף,העיכול יהיה קשה עד להחזרת מצב הנתרן לתיקונו.

זרימת דם מופחתת למעי הדק: קשור לנ"ל הוא מצב שבו תוכן המעי הדק אינו מועבר או נספג עקב זרימת דם מופחתת. אם יש מחסור דם באזור המעי הדק,התוצאה תהייה בחילה והקאות. בחילה נפוצה כאשר הטמפרטורות גבוהות או שהרץ רץ בקצב קשה.
כאשר הרץ חם,זרימת הדם מוסטת ממערכת העיכול לעור על מנת לסייע בקירור. כאשר הרץ רץ בקצב קשה, הדם מנותב לשרירים. תנאים אלו גוזלים ממערכת העיכול את הדם והאנרגיה הדרושים לצורך ספיגה נאותה של מזון.
כאשר אנו מגיעים למצב זה, אין למעשה כל דרך להתמודד עמו למעט מלהתקרר, להאט את הקצב, ללכת או לשבת. למרות שזה עלול להיות קשה לקבלה, על הרץ להאט את הקצב על מנת מלהימנע ממצב בחילה. לכן אסטרטגית ריצה-הליכה תהייה מומלצת במזג אוויר חם.קרור הראש והצוואר עשויים גם הם להיות יעילים.

מתח: אחרי שעות רבות של ריצה,רמת הורמוני המתח(סטרס)בדם עולה בצורה משמעותית. להורמונים אלו השפעה גדולה על הרעב והעיכול.
כימיקלים הקשורים למתח ורמה נמוכה של אנרגיה(היסטמין,סרוטונין,דופמין,אדנוזין) ידועים כגורמים לבחילה. אדונזין יכול להצטבר במצבי אנרגיה נמוכה ולשנות תחושות של אנשים. מה שטעים לנו בתחילת מרוץ ל100מייל, יתכן שטעמו יהיה דוחה לאחר שעות רבות של ריצה.
ישנן תרופות שיכולות לחסום חלק מהקולטנים לסרוטנין והיסטמין,אבל יש להן תופעות לוואי שגורמות להן להיות לא מתאימים לשימוש במרוצי אולטרה.
רצים שאינם מאומנים דיים למרחק בו הם מתחרים הנם הפגיעים ביותר לתגובה למתח.
העליה ברמות הורמוני המתח יכולה להתעכב ע"י התחלה של צריכת נוזלים, מזון ואלקטרוליטים מוקדם בריצה. כאשר הצטברו הורמוני מתח בזרם הדם, זה יכול לקחת שעות וימים בכדי להביא אותם בחזרה לרמה נורמלית. רצים מתחילים,לעתים רחוקות מבינים שרמות צריכת נוזלים ואנרגיה שמתאימים לריצת אימון של 20 מייל, יכולים להיות בלתי מתאמים ביותר לריצת 100מייל. האמירה"אכול לפני שאתה רעב ושתה לפני שאתה צמא"היא עצה טובה.

לסיכום,שילוב של התייבשות,מחסור באלקטרוליטים והסטה של זרימת הדם כתוצאה מהתחממות גורמים לרוב המקרים החמורים של בחילה במהלך אולטרה. אתה יכול להימנע משדי הבחילה במרוצי האולטרה שלך אם תקפיד על שתייה נאותה, נטילת אלקטרוליטים, מזונות קלים לעיכול והימנעות מקצב מהיר מדי לתנאים בהם אתה רץ.

[ זהו תרגום של המאמר מאת קארל קינג . המאמר המקורי ]

{lang: 'iw'}


6 Comments "

מיומנויות בתחנות הסיוע

ספטמבר 19th, 2010



אחת ההנאות הגדולות שברית אולטרה היא הגעה לתחנת הסיוע המיוחלת. זאת יכולה להיות הגאולה, פשוטו כמשמעו. קולות ידידותיים וידיים עוזרות המושטות אליך כל מה שאתה צריך כדי לחדש את עצמך נכון בהישג יד. אתה מעמיס ומוכן לחלק הבא של השביל. לפחות, זה מה צריך לקרות. על מנת להפיק את המרב מתחנת סיוע, לעומת זאת, דורש קצת מחשבה. ואתה בטח לא רוצה לרוץ ק" מ במורד השביל, רק כדי לגלות ששכחת לטפל באיזה עניין קריטי.

אם אתה חדש לריצות אולטרה, תחווה התגלות בפעם הראשונה שתראה תחנת סיוע. תחנות סיוע במרתונים הן עניין פשוט למדי. רוב הזמן, הן שם אך ורק כדי לתת לך נוזלים ולשמור אותך נע במהירות לעבר הסיום. אם אתה מציעים לך גם וזלין מרוח על חתיכת קרטון, ג' ל אנרגיה , או אפילו חתיכות בננות, אתה הגעתה לאם כל תחנות הסיוע במרתון.

תחנות הסיוע באולטרה מציעות הרבה, הרבה יותר, כי הן משרתות מטרה גדולה יותר. בנוסף לנוזלים חיוניים עבור הרץ, הכוללים מים, משקאות קלים, משקאות ספורט, בתחנת הסיוע יהיה מגוון עשיר של אוכל: פרות חתוכים, סנדוויצ' ים עם חמאת בוטנים וריבה, תפוחי אדמה מבושלים, חטיפי אנרגיה, צ' יפס, כעכים, ממתקים, עוגיות, ומזונות אחרים הקריטיים לספק את הקלוריות הדרושות בכדי לשמור על רמת האנרגיה שלך במקרה של מרוץ אולטרה. מאכלים מלוחים יהיו זמינים ובדרך כלל ילווו בקערת מלח על מנת לטבול חתיכות של מזון בכדי לעזור עם החזרת מלחים. בתחנות סיוע מסוימות יהיה גם מרק, כריכי הודו וגבינה, פריטי ארוחת בוקר, ודברים מיוחדים כמו טורטייה או בוריטוס. קרח הוא עוד מאפיין של תחנת סיוע באולטרה, הוא חיוני בימים חמים עבור קירור נוזלים ומילוי כובעים ובנדנות על מנת למנוע מהרצים מלהתחמם יתר על המידה.

המתנדבים בתחנות הסיוע של אולטרה נחווים לעתים קרובות הם רצי אולטרה מנוסים בעצמם הם בדרך כלל מאוד מועילים. הם יכולים לסייע לרצים עם ערבוב משקאות אנרגיה, התאמת בגדים, או מציאת הפריטים הדרושים. הם מספקים מידע על השלב הבא של המרוץ, והם יכולים לעתים קרובות לספק עזרה ראשונה בסיסית בעת הצורך. הם מציעים גם תמיכה מורלית ניכרת במהלך המרוץ. חלק מתחנו הסיוע מתפקדות גם כנקודות הפקדה שבהן אתה מקבל גישה לציוד שהפקדתה לפני המרוץ. באירועים ארוכים תחנות הסיוע משמשות גם כנקודת המפגש לצוותים ויכול לאסוף את הפייסר שלך.

שכל כך הרבה מונח על כף המאזניים בתחנת הסיוע, זה משתלם לבצע את הדברים הנכונים. אבל הגעה לתחנת הסיוע יכולה להיות מכרעת ומבלבלת. האנרגיה של המתנדבים, מצוקה של רצים אחרים, מערך מבלבל של אוכל על השולחן, המעבר הפתאומי מריכוז ושקט לשאלות שנצעקות אליך, וההמולה הכללית יכולות לגרום לתכנית שלך לפרוח מדעתך. זה גם יכול להיות די מרגש לפגוש את הצוות שלך או בני משפחתך בתחנת הסיוע לאחר הבדידות של השביל. המפתח הוא להיות מוכנים.

לפני שאתה מגיע לתחנת הסיוע, חשוב באופן שיטתי מה אתה צריך לעשות. הרשימה שלך יכול להיות משהו כזה:

• מילוי בקבוקים עם חצי משקה בספורט, חצי מים.

• לאכול כריך וכמה תפוחי אדמה עם מלח.

• בקש כמה כדורי מלח נוספים.

• בדוק את הנקודה החמה מתחת לקשת כף הרגל הימנית .

• שים קצת קרח מתחת לכובע .

כאשר אתה רואה את תחנת הסיוע במרחקים או מקבל קצת אינדיקציה אחרת כי זה קרוב – כמו קולות, מוזיקה, או רעש הגנרטור – הוצא את הבקבוקים שלך החוצה ושחרר את המכסים שלהם. אם אתה משתמש במנשא גב, הורד אותו והכן אותו למילוי. הוצא את אבקת המשקה שלך אם אתה מתכוון לערבב נוזלים משלך. הרעיון הוא להכין את הכל למילוי, הן על ידך או על ידי המתנדבים ברגע שאתה מגיע. אתה רוצה שהזמן שלך בתחנת העזרה יזרום ביעילות. תקבל הפסקה מרעננת מהריצה, אבל אתה לא רוצה לבזבז זמן.

תירגע ותעבור על המזון המוצע והתאמתו לרשימה שהכנתה . אתה יכול לבחור מעט יותר משקה ספורט אים שתיתה בעיקר מים. ביום חם אפשר להתמקד מאכלים מלוחים ולנצל את הקערה של מלח, ולטבול בתוכה פיסת תפוח אדמה. ייתכן שיהיה עליך להשלים אכילת מזון מוצק ולבחור לאכול כריך שלם. אם אתה מתקרב לסוף המרוץ, מנת סוכר ממשקה קל עשויה לתת לך רק את האנרגיה הנוספת שתעזור לך לסיים. בזמן שאתה אוכל, אתה יכול לשאול מתנדב על החלק הקרוב של המסלול. המרחק אל תחנת הסיוע הבאה או הידיעה שאתה עומד בפני טיפוס קשה תוכל זה לעזור לך לתאם את כמות הנוזלים הנוזלים. הקפד להתמודד באופן שיטתי עם כל מהנושאים ברשימת הבדיקה שלך.

לפני שאתה עוזב, בדוק שיש לך את כל מה שאתה צריך וודא שמכלי המים שלך אכן מולאו. בחר מזון מהשולחן לקחת אתך. הודה לכל המתנדבים וצא לדרך. תהנה לצעוד במרץ ולאכול במשך זמן מה לפני שתחזור לרוץ.

בשלבים האחרונים של מרוץ ארוך תשישות, כאב וההקלה שבהגעה לתחנה יכולים לגרום לך לשכוח את מה שאתה צריך להשיג. חשוב יותר מתמיד להתמקד רשימת הנשואים שלך ולהיות בטוח שטיפלת בכל אחד מהם לפני שתתקדם הלאה. אם הכנת תכנית מרוץ מבעוד מועד עם הוראות מה צריך לעשות בכל תחנה סיוע העיקרי, בצע את התכנון בדיוק רב. אם השארתה תיק בתחנה, זה לא רעיון רע לפרוש מגבת ידיים ( ארוזה בתיק שלך מראש) ו לרוקן את תכולה התיק על גבי המגבת. לראות את הכל יעזור להנחות אותך מה אתה צריך לעשות, למשל, להחליף את החולצה ארוכת שרוולים או לקחת את התיק הנוסף של כמוסות המלח והג' לים.

פגישה עם הצוות שלך תוסיף ממד נוסף לביקורך בתחנת הסיוע. חבר צוות מנוסה יכול לקחת אחריות להביא אותך מוכן לשלב הבא של המסע שלך. מצד שני, אנשי צוות פחות מנוסים אבל עם כוונות טובות, יכולים להוסיף לבלבול. קבל עזרה בנועם, אבל תהיה מודע כי האחריות הסופית שיש לך את מה שאתה צריך על מנת לעזוב את תחנת הסיוע מוטלת עליך.

ישנם שני מחנות ברורים בנוגע לכדאיות האם לשבת ולנוח בתחנות הסיוע, במיוחד בשלהי מרוצים ארוכים. ישנם כאלו הנקוטים בזהירות בבחינת " היזהרו הכיסא" וטוענים כי רצים מתגרים בגורל בזה שהם מרגישים נוח מדי. אחרים מאמינים בתועלת שבמנוחה ואפילו נוטלים תנומה של כעשר דקות. לשבות או לא לשבת זה נשוא שעל כל רץ להחליט מה מתאים לו.

על מנת להפיק את המרב של תחנות הסיוע נדרש מעט באימון. לאחר שהפנמת את האמנות, אתה תמצא את עצמך חווה התעוררות אחרי כל תחנה סיוע, ולא תבעט בעצמך מכיוון ששכחתה למלא בקבוק או אי לשבת ולהוציא אבן מתוך הנעל שלך.

מחבר Gary Dudney



המאמר פורסם באתר של UltraRunning magazine וכל הזכויות עליו שמורות ושייכות למגזין . המאמר תורגם ברשות המגזין ואנו מודים לו על כך .

{lang: 'iw'}


4 Comments "

ריצה אל תוך הלילה

ספטמבר 14th, 2010



ריצת אולטרה הנה מלאה חוויות אינטנסיביות וחיות. חישבו על ריצה במורד שביל ביער עבות לבדכם. חישבו כיצד אתם דוחפים את עצמכם במעלה מתלול תלול צעד אחר צעד, כשפסע ביינכם לבין פרישה מהמרוץ. חשבו ל הרגע בו אתם עוברים את העיקול האחרון וקו הסיום מתגלה לנגד עיינכם באולטרה הראשון שלכם. לא משנה מה עשיתם בספורט עד עכשיו, אחת מהחוויות הגדולות של האולטרה, ריצה אל תוך הלילה, עדיין מחכה לכם.

ריצת שבילים בליליה היא משחק חדש לגמרי. ראשית, כמובן אתה מביא את האור. אפילו בלילות ירח מלא, אתה עשוי לעבור מתחת לעצים או בקניונים צרים ולמצוא את עצמך מגשש חסר ישע באפלה. כמו כן ישנו הענין הקטן של להישאר ער לאורך כל הלילה, להילחם בשינה, אשר אינו נורא כלכך מלבד מאותן פעמים בהן אתה מותש וקרוב לנקודת השבירה שלך מכיוון שאתה כבר רץ יום שלם. גם הקור מדאיג, הוא תוקף אותך בדיוק שאזלו לך כל האנרגיות ע" מ לייצר חום. ולבסוף, הלילה יכול להיות מפחיד, במיוחד אם אתה מהרבים שמוצאים שעיניהם מתעתעות בהם. אתה מביט בגזע עץ מרקיב וחושב, היי, זו לא גופה? או שאתה משוכנע שהענף בו נתקלת לפתע הנו אריה הרים.

אבל למרות הכל, באם הנך מצויד ומוכן, הלילה יכול להיות החלק הטוב יותר של הריצה שלך. תאורה הייתה פעם מקור לדאגה לרצים הפנסים שהיו זמינים נטו להיות מגושמים, כבדים והסוללה החזיקה מעמד רק חצי לילה. כעת יש אינספור פנסים, בהירים וקלי משקל עם סוללות שמחזיקות מעמד זמן רב במחירים לא יקרים יחסית , אשר מבטלים חלק מהדאגות מריצה בלילה. אני אוהב להשתמש בפנס ראש בעל שני מצבים, תאורה חזקה ותאורה חלשה ולשלב זאת עם פנס יד נישא. התאורה החזקה של פנס הראש טובה למדרונים טכניים בעוד שהתאורה החלשה יותר מתאימה לקטעי עליה ומישורים וחוסכת מזמן החיים של הסוללה. פנס הראש לבדו יוצא מעט צל על המסלול ובכך מפחית את תפישת העומק. הפנס הנישא גובה המותניים מתקן זאת. כמו כן שני אמצעי התאורה מגבים זה את זה למקרה שאחד מהם יפסיק לפעול. אני אפילו נושא פנסון קטן שתיק השתייה שלי למקרה ששני אלו יחדלו מלפעול. הוא חילץ אותי כבר מספר פעמים.

תתאמן בריצת לילה מספר פעמים לפני שאתה משתתף במרוץ אשר חלקו נערך בלילה. רצוי שתכיר את תכונות הפנס ותפעולו, החלפת נורות וסוללות, התאמת רצועות וכו'. אתה תהייה מופתע כמה דברים נראים שונה בלילה, אפילו בשביל מוכר. צללים יפזזו מתחת לרגליך. תפיסת העומק שלך תעלם. האורות יקפצו סביבך. זה רעיון טוב להכיר את כל הנשואים החזותיים ולהתאמן בריצה במורד שביל בחושך לפני שתגיע אליהם עם העייפות המצטברת במרוץ ל 100 מייל. כמו כן זכור לכבות את הפנס כשאתה מגיע לתחנת רענון, אחרת תסנוור את המתנדבים.

ישנוניות היא גם נושא חשוב בריצת לילה. אתה יכול להיות אחד מאותם ברי מזל אשר כה נרגשים מהמרוץ ויכולים לעבור את הלילה ללא כל בעיה. יותר נפוץ להרגיש עייפות וישנוניות בנקודה מסוימת בשעת הקטנות. רצים מסוימים מסוגלים לתפוש תנומות קצרות בחנת הרענון והם מבקשים מאחד המתנדבים בתחנה להעירם. רצים אחרים " נזהרים מהכיסא" ונמנעים לעצור בכלל עקב החשש שלא יהיו מסוגלים להמשיך אם יעצרו. נסה " לאגור" שינה בשבוע שלפני המרוץ. קפאין יכול לעזור לחלק מהרצים, במיוחד אם הגבלתה את צריכתו מספר שבועות לפני התחרות. השאר מרוכז בצורך לאכול ולשתות היטב, זה יעסיק אותך ועלה את רמת האנרגיה שלך. תהיה מודע לכך שלא משנה כמה גרוע אתה משרך לאורך השביל בשעות המקודמות של הבוקר, השחר והאור הגובר כמעט תמיד יעוררו אותך ויגרמו לך לחזור ולנוע.

לבסוף, תהיה מוזהר שהצרוף של חוסר שינה, חוסר אנרגיה, תשישות מריצה ארוכה ומצבי התאורה המשתנים, במיוחד שעות המאוד מוקדמות של הבוקר, עשויים לגרום לך לראות דברים שאינם באמת שם.

עם כל האתגרים שטומנת בחובה ריצה בלילה, התמורה הנה משמעותית. תמיד נדמה שיש רגע שבו הירח הכוכבים והשקט מביאים הרגשת סיפוק ממלאת. נלחמת בעייפות ובכאב ותה בדרכך לסיום, ברגע זה הלילה נראה קסום!

מחבר Gary Dudney



המאמר פורסם באתר של UltraRunning magazine וכל הזכויות עליו שמורות ושייכות למגזין . המאמר תורגם ברשות המגזין ואנו מודים לו על כך .

{lang: 'iw'}


2 Comments "

גישות מנטליות לריצת אולטרה

יולי 12th, 2010

המאמר פורסם באתר irunfar ותורגם ברשותו.
מחברת המאמר היידי דיטריך.



איך להימנע מלחשוב, "מה אני עושה כאן?"

כאשר עורך אתר iRunFar בירון פאוול שאל אם אני רוצה לענות על שאילתה של קורא אודות אסטרטגיה מנטלית במהלך מרוצי אולטרה ארוכים, תהיתי מיד האם אני הכותבת המתאימה ביותר למטרה זאת. אחרי הכל מעולם לא הייתי קרובה לנצחון במרוץ אולטרה ומעולם לא סיימתי מרוץ למרחק 100 מייל, אין לי גם את הרצון לכך.

אבל לאחר שהקדשתי לנושא מחשבה נוספת, התחלתי לחשוב שיש לי מה לתרום לנושא. כאדם אופטימי ועקשן מאוד אני מאמינה שיש לי יכולות מנטליות.

אני ספורטאית תחרותית כל חיי ואני רגילה לכאב. שיחקתי טניס וכדורגל במשך לימודי בבית הספר התיכון ובקולג'. כעת אני מתאמנת ומתחרה עם קבוצה מסיאטל. אני רגילה שמאמנים מעודדים אותי, מלמדים אותי צועקים עלי, דוחפים אותי והופכים אותי לספורטאית טובה יותר. כאשר אני לבדי, לעתים קרובות אני שומעת את מילותיהם בראשי.

אני גם לא רצת אולטרה מתחילה. רצתי קורס קאנטרי במשך שנתיים בקולג' והתחלתי לרוץ מרתונים לפני כעשר שנים. למרות שהחלטתי שאני מעדיפה מרוצים למרחק 50 ק" מ אני מתכננת לרוץ מרוץ למרחק 50 מייל החודש. כמו כן אני מתכוננת למרוץ הטרנס- רוקי. מרוץ שלבים בן שישה ימים שיערך בקולרדו בחודש אוגוסט. סבלתי רבות בריצה בשטח ועל כבישים וגיליתי טריקים מנטליים שעוזרים לי.

אציג כאן מספר טכניקות מנטליות שעוזרות לי כאשר מתחילים הכאבים. אני מאמינה שהן ישימות לכל מרחק של ריצת שטח. יהיה זה מרוץ 50 ק" מ הראשון שלך או מרוץ ה 100 מייל העשירי שלך. יתכן וכבר השתמשת בטכניקה אחת או יותר או אולי אתה יודע שאחת מהאסטרטגיות לא תעבוד עבורך, יחד עם זאת אני מקווה שכל אחד מהקוראים ייצא מכאן עם לפחות רעיון אחד חדש להתמודדות מנטלית.

יש לך מזל

אני מתחילה עם אסטרטגיה זאת מכיוון שאני משתמשת בה לעתים קרובות ואני מאמינה שהיא מייצרת את התוצאות המעצימות ביותר. כאשר אני לא נהנית במהלך ריצה ארוכה אני מזכירה לעצמי איזו ברת מזל אני להיות שם רצה בכלל.

לאנשים כה רבים לעולם לא תהייה ההזדמנות לחקור הרים רחוקים, כרי דשא, רכסים ואגמים שאנו רואים במהלך מרוצי האולטרה. חלקם אינו כשיר פיזית, אחרים מתמודדים עם פציעות ואחרים נאבקים בנסיבות החיים אשר הופכות את הריצה למרחקים לבלתי אפשרית.

בביקור בחדר הכושר לפני מספר ימים נגשה אלי מאמנת שנמצאת בהריון ואמרה " אני כל כך מקנאת בך עכשיו, שאת יכולה להתאמן בצורה חזקה. לא הייתי כל כל נלהבת ללכת לאימון ספינינג באותו יום אבל מילותיה גרמו לי לזכור כמה ברת מזל אני.

במהלך הרגעים הקשים ביותר שלך באולטרה אמור לעצמך את המילים הבאות: " אני בר מזל, שילמתי כסף בכדי לעשות את זה. אני באחד המקומות היפים ביותר, ואני אחד מאותם מעטים ברי מזל המסוגלים לחוות זאת.
זה עובד בשבילי.

לשבור את המספרים

כאשר מסתכלים על המספרים במהלך אולטרה זה יכול לספק דחיפה פתאומית או תסכול מיידי. בכדי להבטיח את הראשון אני הופכת את המספרים לדבר חיובי. אני מנסה לא להסתכל על סימוני המרחקים ולחשוב " הגעתי רק עד לכאן?”. באופן בלתי נמנע התהליך הנפשי גורים לי להרגיש מיואשת ועייפה. במקום זאת אני אומרת " רק עוד 7 ק" מ עד לתחנת העזרה הבאה! ” או " סיימתי כבר שליש מהמרוץ".

אני חושבת על מאמן חתירה שתמיד נהג לאמור משהוא בסגנון הבא: “ נותרו לך 500 מ' בלבד, זה פחות משתי דקות, אתה יכול לעשות כל דבר במשך שתי דקות!”. בתרגום לאולטרה " נותרו לך רק עוד עשרה קילומטרים, אין לך בעיה לרוץ עשרה קילומטרים".

אני שוברת את המרוץ לפיסות קטנות אבל מסתכלת על התקדמותי בצורה חיובית.

גמול

כל פעילות גופנית מבוססת על גמול, לדעתי. אני חושבת על פיסת אבטיח המחכה לי בתחנה הבאה או על ההמבורגר שאטרוף בקו הסיום. אם אני חשה בבטני אשנה זאת, רק עוד 15 ק" מ ואני אזכה להחליף גרביים. או אפילו רק עוד 20 דקות ואזכה לקבל דחיפת אנרגיה מהג' ל שאוכל. הציפייה לקבלת הדבר הקטן הבא במהלך ריצה ארוכה עוזר לי להמשיך ולנוע.

הסחת דעת

כאשר כל השאר נכשל, אני מנסה לשכוח שאני רצה. אני רצה מרוצים רבים יחד עם חברתי קרולין, ואנחנו מבלות שעות בדיבורים על עבודה, משפחה, חתירה ( אני), טריאתלון ( קרולין) ועל כל נושא אחר לשיחה שעולה על דעתנו. אם לא מתחשק לי לדבר אני מקשיבה למוזיקה ב iPod שלי. שיר מועדף מביא עמו פרץ של אנרגיה וגורם לי לשכוח מהדרך הארוכה והמפרכת שעוד לפני.

קריאה לתגובות

נשמח לשמוע את התגובות שלכם למאמר, ניתן ללמוד זה מזה. מה עובד בשבילכם? כאשר כל מה שאתם רוצים להתמוטט בשקט בצד, מה מביא אותכם לקו הסיום?

{lang: 'iw'}


5 Comments "

חוצים ארץ יחד – מפגש היכרות

יולי 6th, 2010



ורטהיימר טריאתלון יחד עם ראובן מילמן, יזם ומנהל מירוץ חוצה ארץ
שמחים לארח אתכם לסדרת מפגשי העשרה לקראת המירוץ.
מפגש ההיכרות הראשון כולל

* פרטים ועדכונים שוטפים אודות המירוץ – ראובן מילמן

* עקרונות תזונה בריצת יממה עם הפסקות – מירי חדד, תזונאית קלינית ומתמחה בתזונת ספורט. תזונאית ראשית של ביה"ס למאמנים וינגייט

* שאלות ודיון פתוח

ניתן יהיה גם להירשם למרוץ בתום המפגש
הרשמה למפגש בטל' 09-9559228, בעמוד הפייסבוק או במייל wtriathlon@gmail.com

{lang: 'iw'}


No Comments "

אמוני הליכה לאולטרה – מחשבות ומסקנות

יולי 5th, 2010



לפני כחודשיים תרגמתי מאמר על שילוב הליכה באימונים לאולטרה. במהלך החודשיים שעברו שילבתי הליכות בחלק מהריצות שלי פעמיים בשבוע. להלן מסקנותיי:

1. מצא את השילוב שמתאים לך מבחינת יחס ריצה/ הליכה. אפשר לפי זמן או לפי מרחק. אני בחרתי לבצע 5 דקות הליכה בכל 5 ק" מ ( מכפלות של 5 ) מכיוון שבמרוץ חוצה ארץ תהינה תחנות שתייה כל 5 ק" מ ואני מעדיף לשלב את ההליכה עם אכילה ושתייה.

2. הקפד לבצע את הפסקות ההליכה החל מהשלבים הראשונים של הריצה. קיים פיתוי גדול בתחילת הריצה שאנחנו עדיין רעננים לדלג על הפסקות ההליכה. יש להיות קשיחים ולבצען לפי התכנון.

3. נצל את הפסקות ההליכה לאכילה ושתייה, יותר קל לספוג נוזלים ומזון בהליכה מאשר בריצה.

4. נצל את ההליכה לבצע את כל הפעולות שאינן קשורות במישרין לריצה, כגון החלפת בגדים, סידור נגן המוזיקה וכו'.

5. מדי פעם בצע אימון הליכה של כ 45 דקות עד שעה. זה יעזור לשיפור טכניקת ההליכה וכן יכין אותך מנטלית לקטעים בסוף המרוץ שיתכן שתאלץ לעבור להליכה למשכי זמן ארוכים.

6. הגוף מתאושש בצורה די טובה בקטעי ההליכה דבר שמתבטא בקטעי ריצה קלים ומהירים יותר. סך כל העומס הכללי של האימון, לדעתי, הנו פחות מאשר אימון של ריצה בלבד.

7. קיים קושי במעבר בן ריצה להליכה וכן בן הליכה לריצה:

• • כשאתה נכנס לקצב ריצה טוב שמרגיש לך נח, והשעון מראה שהגיע הזמן לעבור להליכה, מתחיל מאבק מנטלי האם ללכת או להמשיך בריצה. הפיתוי להמשיך ולרוץ הוא גדול ואתה מתחיל להמציא לך תירוצים " הגיוניים" מדוע לא לעבור להליכה. תתגבר על זה! תהיה קשוח עם עצמך ובעל משמעת צבאית. תעמוד ביעדי ההליכה שהצבתה לעצמך.

  • תופעה שונה קיימת בסוף מקטע ההליכה. הגוף התקרר מעט וקיים קושי מסוים " להתניע" ולחזור לריצה. הפיתוי " לגנוב" עוד קצת מנוחה הוא גדול. יש להתחיל לרוץ לאט מאוד ולתת לגוף להגיע לבדו למהירות הרצויה. אין צורך להיות עבד של השעון ולהתחיל לרוץ מיד בקצב השיוט שלך.

אני בסך הכל די מרוצה משילוב הליכות מובנות בחלק מהאימונים, בנוסף ליתרון הפיזי אני רואה גם יתרון מנטלי. הפסקות מובנות מקלות על שבירת האימון/ התחרות למקטעים קצרים יותר שקל להתמודד אתם. בכל פעם עליך לחשוב רק על חמשת הקילומטרים הבאים עד לתחנת השתיה והפסקת ההליכה. ההתמודדות עם המרחק נעשית קלה יותר לדעתי.

לדעתי אם אתם מתכוננים לאולטרה חוצה ארץ הקרוב ומתכננים להשתתף במקצי הבודדים למרחקים של 100 ק" מ או 100 מייל, שיקלו ברצינות לשלב הליכות באופן מובנה במהלך האימונים. לדעתי לרצים במרחקים הקצרים יותר או במקצי השליחים אין כל צורך בשילוב הליכה.

התגברו על " הבושה" הטבועה בנו כרצים מהמעבר להליכה ונסו זאת בעצמכם!

{lang: 'iw'}


2 Comments "