לפני כ15 שנים, כשהייתי מרצה בפקולטה להנדסה באוניברסיטת ת” א, סטודנטית מדהימה בשם אודיל, שלימים נהיתה אשתי, הדביקה לי את הכינוי ” אריאל אולטרה” על שם הפרסומת לאבקת הכביסה (” זה לא כמעט נקי, זה באמת נקי“). היום הירווחתי באמת את הכינוי הזה כשסיימתי את מרוץ סובב עמק במקצה ה60 ק” מ.
מאז שהתחלתי להתאמן התעניינתי באולטרה מרתון ועד עכשיו לא העזתי לנסות את הכיוון הזה מכיוון שלא חשבתי שאני מספיק חזק ובשל מבחינה פיזית ומנטלית להיות הרבה זמן על הרגליים. השינוי המרכזי הגיע אצלי במרוץ ” הר לעמק” האחרון שבו גיליתי עד כמה אני אוהב לרוץ בשטח, והשילוב עם מרחק ארוך יותר ממרתון וריצה בשטח גרם לי לחפש אתגר מסוג אחר לגמרי, לא של קצבי ריצה ברזולוציות של 2-3 שניות לק” מ אלא של פריצת גבולות בתחומים אחרים – ריצה בעליות ובירידות, מרחק ארוך ממרתון, תכנון לוגיסטי של מלחים, אנרגיה ונוזלים תוך כדי ריצה וכו‘.
כשסקרתי את מרוצי האולטרה הקיימים בארץ בחרתי ללא היסוס את מרוץ סובב עמק מכיוון שהתרשמתי שהמרוץ הזה נולד מאהבה אמיתית של המארגן ( שי חזן) ושל תכנון מדויק לפרטי פרטים, כמו שאני אוהב. נרשמתי למקצה ה60 קמ, והמשימה מבחינתי הייתה לסיים את המרחק בריצה רצופה, ללא קשר לזמן או תוצאה כלשהי.
שי ארגן כ-10 ריצות הכרה של המסלול אחת לשבועיים והצטרפתי לאחת מהן בסוף חודש יולי. רצתי 20 ק” מ וחזרתי עם הרבה חששות מאופי המסלול – עליות ארוכות, אבנים, בורות וכו‘. לעומת זאת, המסלול מדהים ביופיו והארגון של שי גרמו לי לא לוותר.
קראתי הרבה חומר על מרוצי אולטרה, נפגשתי עם אביב לאופר וקיבלתי ממנו טיפים, קראתי את כל הפוסטים של נחשון שוחט בנושא ההכנה למרתון ירושליים הרווי בעליות ובירידות וביחד עם מאמני היקר, יאיר קרני הכנו תכנית אימונים שדומה מאוד לתכנית אימונים למרתון, אבל בדגש ” עיקרון ההכנה הספציפית” למרוץ, ומה יכול להיות יותר ספציפי מלרוץ במסלול המרוץ עצמו ? וכך במהלך החודשיים שלפני המרוץ רצתי אחת לשבוע את הריצה הארוכה ( ולפעמים גם ארוכה מאוד) במסלול המרוץ. במהלך הריצה הזו גם תרגלתי שתיה מרובה של משקה איזוטוני ( של איזופרו) מכיוון שזה מה שאעשה במרוץ עצמו. חלק מהריצות האלו ביצעתי לבד ( אבל ממש ממש לבד, חוץ מכמה שועלים וטירוני גולני שישנו בשטח) והחלק האחר שממנו נהניתי הרבה יותר היו עם ליווי של חברים יקרים – ערן הגיס שלי ( באופניים), נועה ברקמן ( באופניים או בריצה) וריקי סאלם ( בריצה). למרות שלא הסתכלתי בכלל על הקצב שלי בכל רגע ( כתוצאה מאופי המסלול) אלא רצתי רק על פי תחושה, קצבי הריצה התייצבו בממוצע על איזור ה4:42-4:45, כולל במרחקים של 42.2 ק” מ, 46.5 ק” מ ו-51 ק” מ. בניגוד לריצת מרתון, בה רצים את המרוץ בקצב מהיר יותר מקצב האימון, החלטתי לרוץ את האולטרה בקצבים האלו מכיוון שזו הריצה הראשונה שלי למרחק כזה.
למרוץ הוזנקנו בשעה 6:00, בקור מקפיא עצמות כמו שאני אוהב. נועה וערן ליוו אותי באופניים לאורך כל המרוץ, עודדו ותמכו, צחקו וצילמו, הגישו בקבוקי איזוטוני וג‘ לים, ודאגו שהכל בסדר. חברים יקרים ( עומרי רז, שאביו רפי בן ה60 רץ גם את מקצה האולטרה ודור הורוביץ) נסעו בין 2 נקודות מרכזיות במסלול, עודדו בצרחות, שרקו וצילמו והזריקו לי אדרנלין בכל פעם שראיתי אותם. חלקים גדולים מהמרוץ רצתי לבד, ובחלקים אחרים כשפגשנו רצים ממקצים אחרים זכיתי להרבה פירגונים, ” כיפים” ואיחולי הצלחה. את הריצה עצמה ביצעתי לפי התכנית, ראיתי שהקצבים המוכרים מהאימונים מרגישים נוח, ובחלקים הקשים יותר ( במיוחד המקטע שבין ק” מ 43-50, במגמת עליה, עם שמש קופחת ורוח נגדית…) הורדתי את הרגל מהגז עד שהרגשתי שוב נוח.
כ-2 ק” מ מהסיום ביקשתי מערן לרכב מהר לקו הסיום, ולבקש מאשתי להכין את 2 ילדי הצעירים לריצה משותפת של 100 המטרים האחרונים. עוד קודם לכן פגשתי את אופיר, אחי הצעיר, וחברים אהובים ( יוסי יוחאי ודנה ברדה). עמית בן ה-5 ועינב בת ה-9 עמדו במשימה בכבוד ורצו איתי יחד לקו הסיום, שם זכיתי לחיבוק חזק מההורים שלי
איתי חברי הטוב הכין לי פוף ענק שיכולתי להתרווח עליו ולהתפנק בכל המטעמים שהכנתי לי לאחרי המרוץ.
סיימתי בזמן שתכננתי ורציתי (4:41), והעברתי את כל היום הזה עם אנשים יקרים לי.
רק שיהיו ימים כאלו.
תודה למשפחתי התומכת בתחביב המוזר שלי, בשעות השינה והיקיצה הלא שגרתיות, בהקפדה על תזונה שלפעמים יכולה לעצבן ובכמויות כביסה אינסופיות.
תודה למאמני היקר, יאיר קרני שמלווה אותי מהיום הראשון שהתחלתי לרוץ (08.08.08) כשהתאמנתי למרתון הראשון שלי ( טבריה 2009, אותו סיימתי בזמן איטי יותר ב10 דקות מהקצב הממוצע שלי למרתון במסלול האולטרה המאתגר…) ועוזר לי להגשים את היעדים שלי.
תודה ענקית לשי חזן, מארגן המרוץ, שנתן מעצמו כל כך הרבה בכדי שלרצים תהיה חוויה איכותית. בסיום המרוץ אמרתי לו שאני מבטיח להשתתף בשנה הבאה ( לא יודע באיזה מקצה..).
תודה לחברים שהתאמנו יחד איתי – יערה ושי רדושיצקי, אביעד צרפתי, דנה ברדה, יוסי יוחאי, נועה ברקמן, ריקי סאלם, אמיר לבנתר וערן גז.
תודה למועדון איילות שמפרגן ותומך לאורך כל הדרך.
מה הלאה? היעד הבא הוא שיפור השיא במרתון תל אביב (30.3.12).