רוי פירונג מחזיק במגוון שיאים במרחקי האולטרה השונים, הן שיאים כלליים והן לקבוצות הגיל, הוא בכל נסיון רב והתחרה במאות מרוצים (ועדיין ממשיך בגיל 61). רוי נבחר להיכל התהילה של איגוד האתלטיקה האמריקאי והיה חבר נברת ארצות הברית למרוצי 24 שעות במשך 7 שנים רצופות. בנוסף לשיאים אמריקאים רוי מחזיק במספר שיאים עולמיים בריצות אולטרה.
רוי נאות להתראיין לאתר מרחקים.
האם הכישרון האתלטי שלך הפתיע אותך?
אכן התחלתי לפרוח בתחום בגיל מאוחר. התחלתי לרוץ בגיל 32 על מנת להפחית במשקל ולהפסיק לעשן ואז גיליתי שאני די טוב בריצה למרחקים ארוכים. תמיד עסקתי בספורט, בענפים רבים, אך מעולם לא הייתי טוב בענף ספציפי. ניסיתי ענפים שונים אך רק בריצה התמדתי. למעשה ההשראה שלי להתחיל לרוץ הייתה מאישה בעלת עודף משקל שנהגה לצעוד ליד ביתי מדי יום.
מה ההישג שאתה גאה בו ביותר?
הצעד הראשון :). מאוד קשה להצביע על דבר אחד. אני חושב שההישג הגדול שלי הוא הוא העקביות שלי והעובדה שאני ממשיך לרוץ ולהתחרות במשך שנים ארוכות.
האם כשהתחלת לרוץ אולטרות “נדלקת” מיד או שלקח לך זמן?
דיי נדלקתי, באולטרה הראשון שלי, שהיה למרחק של 50 מייל, הגעתי חמישי והאדם שאתגר אותי לרוץ מרוץ זה אתגר אותי לרוץ תחרות של 24 שעות שהייתה המרוץ הבא שלי. במרוץ שברתי את שיא המדינה, ויסקונסין, בערך ב 20 מייל. מאוד אהבתי את הרעיון שכל מה שנדרש ממני זה לרוץ ויש כאלו שדואגים לצרכיי ומשיטים לי מזון ושתייה. האולטרה הראשון שלי היה 5 שנים אחרי שהתחלתי לרוץ, השיא שלי במרתון היה 2:38 אבל לא הרגשתי “מחוסל” אחרי הריצה וחשבתי שאוכל לרוץ עוד. וכאשר אתגרו אותי לרוץ אולטרה של 50 מייל הסכמתי והצלחתי.
האם אתה סובל הרבה במרוצים הארוכים?
מי לא 
יש אמרה שהכאב הוא בלתי נמנע אבל הסבל אופציונלי. לכולם כואב אבל אם אתה סובל זה לגמרי בראש שלך. אני לא סובל, אני יודע שיכאב לי ואני מקבל את הכאב כחלק מהמסע.
כיצד אתה מתגבר על משברים במהלך המרוץ?
בעיקר על ידי נסיון. אני עושה דברים שרוב האנשים אפילו לא מעזים לנסות. כבר התחלתי מרוצים ממצב של כאב, צלע שבורה, או פרק כף יד שבור לדוגמה, זה מעין תרגיל מנטלי. כאב הוא סוג של רגש שצריך ללמוד כיצד להתמודד איתו, ואני חושב שברגע שלמדת להתמודד עמו אתה יכול להביט אחורה ולחשוב “האם זה כואב כמו צלע שבורה?” ואם זה לא כואב כך אז מדוע להתלונן על כאב? ופשוט להמשיך ולרוץ. למדתי שאם תמשיך לרוץ המצב ישתפר, הכאב יחלש או יחלוף, אולי תהיה עשוי לעבור להליכה לפרקי זמן קצרים ואז תקבל מה שנקרא רוח שנייה או אף שלישית. אתה יודע שיהיו קטעים קשים שבהם תשאל את עצמך מדוע אני כאן ומדוע אני רץ עכשיו ועליך לזכור מדוע התחלת לרוץ ושהמטרה היא לסיים. מטרתי תמיד הייתה לסיים כל מרוץ שהתחלתי בו. רצתי 830 מרוצים שאת כולם סיימתי לפני שפרשתי במרוץ לפני סופו. אפילו לא התחרתי במרוץ שלא סיימתי, שימשתי כפייסר במרתון ומעדתי בבור שהיה על המסלול ועקב כך מתחתי את שריר ההמסטרינג שלי. אני נחוש מאוד לסיים ויהי מה. לא אכפת לי מזמן הסיום. ישנם רצים שאומרים היה לי יום רע אז פרשתי. אני טוען שאין דבר כזה יום רע, אתה הופך יום ליום רע כאשר אתה פורש. המטרה הראשונה שלי לסיים וכל מה שבה בעקבות זה זה בונוס, אני פשוט נהנה מהריצה.
אתה החזקת בשיא האמריקאי בספרטלון, מה אתה יכול לספר לנו על המרוץ?
אכן החזקתי בו עד שסקוט יורק שבר אותו, ואני עדיין מחזיק בשיא למעל גיל 40. המרוץ נערך כולו על כביש למעט מעבר הרים בן מספר קילומטרים של שביל. למזלי אני רץ טוב בחום, אין כמעט צל לאורך המסלול אך יש מקטעים של בריזה נעימה, היה לי קשה במעברי ההרים בלילה שנעשה די קר, והמעבר מחום לקור היה לי קשה. בפעם הראשונה שרצתי לא הצטיידתי בבגדים חמים לקטעי ההרים ובשלוש פעמים הבאות כן וזה עשה הבדל מבחינתי.
האם סבלת מפציעות ואם כן כיצד התמודדת איתן?
לא היו לי פציעות חמורות מריצה למעט מנפילות. סבלתי מ plantar fasciitis בשתי רגלי, בעיקר מפני שהעדפתי לרוץ מעט יותר מאשר לבצע מתיחות. כעת אני יודע שעדיף לי לבצע מתיחות מאשר לרוץ עוד מספר קילומטרים. שיניתי את משטר האמונים שלי לאורך השנים ככל שהתבגרתי. אני לא רץ את אותו קילומטראז’ שבועי, אני עדיין מבצע אימוני איכות ומתחרה גם במרחקים הקצרים (5 ק”מ עד למרתון) מספר פעמים בשנה. אני חושב שיש חשיבות להתחרות גם במרחקים אלו.
כיצד שינית את אימוניך עם השנים?
דבר ראשון להקשיב לגופך. יותר מדי אנשים מאמצים לעצמם תכניות אימונים שמצאו ברשת ופשוט חושבים שעליהם לרוץ את המרחקים ושהמרחק הוא הדבר החשוב ביותר. אתה חייב להקשיב לגופך ולקחת יום או ימיים מנוחה ואף שבועיים באם אתה זקוק לכך. אנשים נתלים יותר מדי בתכניות האימונים. התכנית צריכה להיות שלך ולא של מישהו אחר – אתה הרי מתאמן עבורך ולא עבור אחרים. תזונה חשובה ביותר, לא כולם מוכנים ללמוד מניסיונם מה נדרש על מנת להצליח. המזון הוא דלק לגוף ומשמש גם להתאוששות, אני כל הזמן מנסה ומשנה בנושא התזונה. הוספתי אומגה 3 לתזונה שלי ולאחרונה התחלתי ליטול ויטמין D3 שלנו באקלים הצפוני יש מחסור ממנו בעקבות חשיפה מועטה לשמש. אנשים חושבים שאם הם רצים הרבה הם יכולים לאכול מה שהם רוצים, אך לא כך הוא הדבר. אני טוען שיש להתייחס למזון כאל דלק, כמו שמכונית מרוץ נתדלק בדלק מיוחדים למרוצים ולא רגיל כך גם את גופו של הרץ עלינו לתדלק במזון איכותי.
האם אתה עדיין מתחרה מרוצי אולטרה?
בוודאי, רצתי באליפות ארה”ב ל 50 ק”מ בתחילת החודש, ארוץ באליפות ארה”ב ל 100 ק”מ באפריל ואז בסוף מאי מרוץ של 48 שעות בצרפת.
האם שמעת על גלוי הדעת של יאניס קורוס?
לא שמעתי על כך.
(אחרי הסבר צוות מרחקים על גילוי הדעת של יאניס)
ליאניס יש דרך חשיבה שונה, אנחנו חברים טובים אבל הוא לא הסכים להיות חבר שלי בפייסבוק מכיוון שאני חבר של אדם שהוא אינו אוהב. זו דעה של איש אחד, מה שהוא מנסה לחתור זה בעצם לכל הדברים שדין קאראנזס מנסה לעשות שקובע “שיאים עולמיים” בדברים שונים. צריכה להיות תחרות וזה בעצם מה שיאניס חותר אליו. לדעתי אולטרה מרתון זו כל ריצה למרחק העולה על מרחק המרתון נקודה. אם רצת מרחק כזה הרי אתה רץ אולטרה – זאת היא דעתי.
איזה עצות אתה יכול להעניק למי שרוצה להיות רץ אולטרה?
תתחיל להרגיש נוח לרוץ מספר תחרויות מרתון בשנה, רצי אולטרה רצים 10-15 מרחקים כאלה בשנה. המרתון מלמד אותך כבוד למרחק ושליטה בקצב. אם אתה רוצה להפוך לרץ אולטרה למד לשלב הליכות ולמד כיצד לאכול בריצה ותתקדם ל 50 ק”מ ומשם ל 50 מייל ומעבר לכך. המסר העיקרי אשר ברצוני להעביר הוא שהכל בראש לך, יש אמרה שריצת אולטרה היא 90% מנטלית ושאר ה10% הנותרים גם הם מנטלים. אם הגוף שלך יכול להתמודד עם עומס, ברגע שהגעת לאן שרצית אתה פשוט יכול להתקדם הלאה, אנשים רבים מגבילים את עצמם בכך שבמקום להציב לעצמם מטרות הם מציבים גבולות. הצב לעצמך מטרה ותתקדם אליה, וכשהגעת אליה תמיד תוכל להציב מטרה חדשה.
יש לך עצות להתאוששות?
שינה! רבים מאיתנו לא זוכים למספיק שעות שינה. יש לשאוף לישון יותר וכמובן להקפיד בתזונה. יש לאכול ולשתות מיד בגמר מרוץ או אימון.
יש לך מילות סיכום לרצים בארץ?
שתהייה לכם אמונה בעצמכם וביכולות שלכם, מה שנעשה על מנת לדאוג לעצמנו בסופו של דבר יביא תועלת גם לאחרים.
המעוניינים לשמוע את הראיון המוקלט מוזמנים ליצור קשר עם צוות האתר.