איה אפשר לצאת לרוץ ? משפט זה נשמע הרבה אצלנו בבית , אבל הועלה תדירות בחודשים האחרונים לקראת מרוץ ” מהר לעמק “. היה מרתון טבריה , ירושלים , תל אביב ומים לים בינהם ועוד מאות ק ” מ של ריצה לבד ועם שותפי לריצות קובי .
אני חייב לעצור לרגע ולהגיד שללא תמיכה מלאה ואוהבת של איה וארבעת ילדי ( לא תמיד עם הבנה מה אני עושה , אבל האמת שגם אני לא הבנתי ומבין … ) לא היה לי שום סיכוי לסיים את המרוץ הזה או כל מרוץ אחר .
ההכנות לקראת ” מהר לעמק ” היו מטורפות מבחינתי .
שבועות של ריצות ועוד ריצות ועוד … עייפות מצטברת ולמרות זאת יוצאים לריצת לילה ואחריה ריצה בבוקר ושוב לילה וחוזר חלילה . היו משברים וימים של חוסר רצון לרוץ , אבל עם הקשבה לגוף וטיפולים קבועים אצל מורן הפזיוטרפיסט אחת לשבוע , ידעתי לשמור על עצמי בריא ושפוי ( יחסית ).
ככל שהמרוץ מתקרב הלחץ מסביב הולך וגובר וה ” עידוד ” גם כן : ” אין סיכוי שתסיים “, ” אתה מטורף “, ” על תעשה את זה “, ” למה אתה צריך את זה ” ” רצת כבר ריצת הכנה של 150 ק ” מ ” ( והכי ארוכה שלי בכלל היתה 60 ) אבל למרות קולות הרקע , אני נכנס לתקופת ההכנה המנטלית שלי , משתדל לסנן את הרחשים מסביב ועובד בעיקר על ההכנה של הראש .
יום שני בלילה 40 שעות לזינוק מתעורר עם כאבי תופת בבוהן לא מאמין שה ” גאוט ” תוקף אותי עכשיו אחרי שנים של שקט ! בלילה לא מצליח להירדם ובבוקר לא מצליח ללכת , שלא לדבר על לרוץ . מנסה להכניס רגל לנעל אבל לא מצליח . קובי נכנס להיסטריה רצינית , אני קצת פחות ומנסה לחשוב – מה עושים ? אחרי הצהרים פוגש את זהר מ ” מהר לעמק ” שנחרדת כשהיא רואה איך שאני צולע ( כמה מעודד …) , לוקח כדורים שהרופא נותן ושוב מתעורר ב – 2 לפנות בוקר . הפעם כנראה שכבר מהלחץ של המרוץ , וחושב לעצמי : איזה יופי , ממש ” מושלם ” לא לישון שני לילות לפני .
רביעי עובר לאיטו הכאבים מתחילים לפוג קצת , עדין מרגיש מחושים אבל אופטימי ומקווה לטוב .
יום רביעי 15:30 קובי מגיע לשמשית , פורק את הציוד וברור לנו שכדאי שנזמין משאית שתלווה ולא אוטו , כי מי שלא ראה את הכמות שאני וקובי לוקחים איתנו לארוע לא ראה יציאת מצרים מימיו ! יפתח נותן קונצרט אחרון של בכי לפני שאנחנו עולים על האוטו של נעם ויוסי ואנחנו בדרכנו צפונה לקלעת נמרוד .
מגיעים כשעה וחצי לפני הזינוק ומתחילים בהתארגנות .
החברה פוגשים את דוד ואת הברזילאיות המלוות – סליחה היה גם רץ ברזלאי – אבל מי הסתכל עליו , התמרתיים כבר בשטח פותחים שולחנות עמוסים כל טוב ולא מגלים לנו שתהיה שקילה ראשונה לפני הזינוק . תדריך אחרון של גדעון בו הוא מספר כי תלווה אותנו פרמדקית בשם מאיה ותעשה לנו בקורת בריאות בכמה תחנות לאורך הדרך : משקל , דופק , לחץ דם … בשנייה האחרונה , אני מברר באיזה תחנות כדי שנהיה מוכנים מבעוד מועד …
גלעד מתעכב בדרך ואנחנו שהיינו אמורים להיות מוזנקים בשעה 20:00, כבר על קוצים רק להתחיל כבר ,20:10 יוצאים לדרך תודה לאל . הירידה מטורפת וארוכה המצודה המוארת ( במיוחד לכבודנו ) הולכת ומתרחקת אנחנו בדרך !
לאורך כל הדרך הסימון מדהים , נכנסים לתוך הלילה הארוך עוברים תחנה ועוד תחנה כל הדרך יש רוכב אופנים לידנו ורכב שמחכה לנו בתחנה מקפידים לאכול ולשתות לאורך הדרך –לחמניות ביגלה תפוציפס ושאר הפתעות , הירח עולה לאיטו ואנחנו מעל הירדן . הנוף למרות הלילה מדהים הירח מאיר את הנהר והמראה קסום . מתקרבים לתחנת כרכום בה אנחנו אמורים לפגוש את מאיה פעם ראשונה , מקפידים לאכול לשתות ולהוריד דופק לפני , פוגשים את גלעד ומסתבר שגם הוא וגם קובי העלו 5 ק ” ג בדרך ( החליפו משקל ) ויכוח סוער עולה בין קובי למאיה על הדופק הנמוך שלו אבל היא משחררת אותנו לשלום וממשיכים לרדת לכיוון הכנרת , השרירים כבר צורחים ” תפסיקו עם הירידות האלה לא יכולים יותר “.
עם הזריחה , מגיעים לאתר ספיר ומתחילים בעליה לכלא צלמון , חוצים מעבר מים בדרך , אומרים שלום ליוסי ונעם שסבלו את הלילה , בוקר טוב לליאור המלווה הלוגיסטי , לקרן על האופנים ולניר הרץ המלווה , מתארגנים וקדימה לעלבון העליה לא קלה עוברים בתוך עדר פרות את קובי לא רואים , הוא עצר לויכוח עם הפרה על ארוחת צהרים מוקדמת . יורדים לבקעת בית נטופה הבלתי נגמרת הדרך אמנם מישורית אבל הקוליסים של הבוץ יוצרים מהמורות שמקשות על הריצה . סוף סוף מגיעים לחנתון פוגשים שוב את מאיה שבודקת גם חום , מסרב למדוד באותו מודד חום שקובי מדד רגע לפני אבל אין לי ברירה ( לפחות הוא מדד בפה ולא ב …). אני רעב – טורף שתי מנות חמות ביחד ( רק מהמחשבה על זה עכשיו בא לי להקיא ) מתארגנים וממשיכים קדימה .
השמש שעד כה עשתה חסד והסתתרה בין העננים כבר קופחת על הראש וחם , חם מאוד ! מורידים מאוד את הקצב בלי כל כוונה להילחם בחום . לאט לאט מגיעים לחנות שלי , ושם מנת האנרגיה שלי – איה מחכה לנו , ליאור מכין לחמניות עם גבינה , שותים קולה קרה , שם קרח בכובע כדי להצטנן קצת , נפרדים מניר שסבל אותנו כמעט 50 ק ” מ , נשיקה לאיה וקדימה לאלוני אבא . בבית שערים אני נכנס למשבר קל קשה לי להתקדם בקצב של קובי אבל שומר על מרחק קבוע ממנו , קרן שכבר 10 שעות על האופנים מזעיקה תגבורת של רוכב נוסף שנצמד לקובי וקרן נשארת איתי קצת מאחור דואגת לתת לי את המרחב כדי לצאת מהמשבר דואגת שאשתה כל הזמן , משום מקום מבקש את הטלפון שעד כה היה אצלה בתיק שתי שיחות לחברים ואני מתעודד צולח את מעבר המים בכפר יהושע , מתעורר לחיים ושואט לעבר תחנת כפר יהושע . נפרדים מליאור שהיה לנו כמלאך כל תחנה , מצפים לפגוש את מאיה אבל – אין מאיה ! אני מודיע לגדעון והוא בתמורה טוען שאנחנו נהנים , שולל את טענתו בהסבר מנצח : ” נראה אותך רץ עם קובי כבר 24 שעות ..”
חוברים ליוחאי ואנשי שמשית שהתחלפו בניהם לאורך הדרך , גל מ ” רצי מנשה ” מצטרף , שולף עוגיות של אתי , ומתחילים בטיפוס לטייפון . קובי מחליט שנשבר לו ממני ( את האמת גם אני הייתי נשבר מעצמי ) ופורץ קדימה אני מתקדם באיטיות ובעקביות , מקשקש עם גל ויוחאי על שעות אימון , משפחה .. עולים על הכביש של הזורע אני מתחיל להתעייף ומודיע לגל שאני עוצם עינים לכמה שניות , האמת , מרגיש שהן כבר נעצמות מעצמן . מגיעים לתחנה פוגש את מנת האנרגיה הכי שווה בעולם – איה והילדים . יפתח רוצה שאשאר גלעד מבקש נשיקה מחליפים חלק מהמלווים ואני מרגיש כמו ראש ממשלה עם 5 שומרי ראש מסביבי . הדרך ליוגב ארוכה ומשעממת אבל דוגל בשיטת עמודי החשמל הידועה עמוד ריצה עמוד הליכה , מגיע לבית הקברות של כפר ברוך והופ , הפתעה מאיה בלי שום אזהרה . רגע , אני לא מוכן , לא הורדתי דופק , לא שמתי אבנים בכיסים … ” תעלה על המשקל !” פוקדת 68 ק ” ג ירדתי 30 ק ” ג איזה יופי אני אומר לה נולדתי יותר מזה ( מסתבר שהמשקל עמד עקום ) שותה , אוכל , נשבע לכם שכבר לא זוכר מה העיקר להכניס משהוא לפה שישמור על ערנות . חוצים את היוגב בדרכנו לכפר ברוך , מחליפים שוב מלווים נשארו רק עוד שתי תחנות אני בונה לי חומות הגנה בצורת סקפטיות – שזה לא יגמר , אבל רק כלפי חוץ . יוחאי מזכיר לי את ההתערבות שאני מסיים לפני 4.30 ואני טוען שאחרי 5 ( בליבי יודע שאני מסיים לפני ), הבעיה היא , שהסתבכתי עם עו ” ד שכבר שלח לי את הטפסים שלפני ההוצאה לפועל . מגיעים ליפעת , גיל מציע להביא לי אספרסו מקפה קפה –מילא הוא שכח את בקבוקי המים שם אבל למה לא הביא קרואסון ? אני שואל את עצמי .
מגיעים לאיטנו לתחנת מעלול האחרונה שוב הפמליה מתחלפת ארנון שולף חטיף מארס ואני מתעורר לחיים שועט בעליה , בוכה בשדה האבנים הארור שלפני תמרת , נכנס לתמרת אומר לכולם שזה עוד ארוך כגלות אבל מריח את הסוף , יורדים לקו הסיום קצת לפני 4 בבוקר ( יוחאי לא זוכר על מה התערבנו ) זהו סיימתי 212 ק ” מ !!! באמת סיימתי ? לא כל כך מאמין , אפילו עכשיו כמעט שבוע אחרי .
איה אפשר לצאת ל … את התשובה אני כבר לא צריך לשמוע ( בינתים )…