כמעט 110- קילומטר של ” שיכרון חושים “
אז החלטתי לעשות זאת שוב, לנצל את המסלול ולגאול את עצמי מהשעמום האטומי שיש בלהקיף את הכינרת במרתון הסטנדרטי. הפעם התכנון היה להספיק כמה שיותר קילומטראז‘ ב-36 שעות, כשהרעיון מאחורי זה הוא להתכונן לאולטרה מרתון ” הר לעמק” של השנה, מקצה ה-210 קילומטר.
את האולטרה הנ” ל החלטתי לעשות בארבעה חלקים כדי להגביר את העניין, חלק ראשון של חצי מרתון בריצת שטח מדהימה מקיבוץ יפעת למושב היוגב וחזרה, חלק שני מרוץ ההצדעה לצה” ל שבעזרתו האדיבה של יובל עופר זכיתי בהרשמה מוזלת, חלק שלישי מרתון לפני המרתון ולאחר מכן לקינוח מרתון טבריה ה-34 סה” כ– 115 קילומטר על 30 שעות ועודף.
חלק ראשון – על השעה 11:00 בבוקר , על נרקיסיזם , קינאה , מין וסדר עדיפויות בחיים
יום ראשון לאחר המרתון עשיתי את ריצת השחרור שלי, זו הריצה שלאחר האולטרה שבה בודקים עם הכל עוד עובד נכון, רגליים יש, שוקיים יש, הגב לא הורג אותך וכאלו… יצאתי מהבית במסלול השגרתי של טבעון, שדה יעקב, כפר יהושע וחזרה, חשבתי לעצמי איך היה האתגר הפעם ומה אני לוקח ממנו, למה לא מעודדים אותנו תמיד כמו שצריך ורק ילדי גן ” תות” של דגניה וסטודנטים המבריזים מהמכללה הם הקהל האוהד היחידי שיש.
פתאום אני רואה אותם, ממש מתחת לפסל אלכסנדר זייד 40 מטר ממני, על הפרונט של סיטרואן ספורט לבנה, כל הכבוד אני אומר לעצמי, סוף סוף יש עידוד .. והבחורה עוד צועקת יותר חזק .. אתה יכול.. והיא עם ” קומפראשן של חברת סקין” דומה למה שהיה ליהל במרתון וחמדתי לי. רגע מה קורה פה איזה ” סקין מדהים” ואני מתקרב וחושב כל הכבוד שהם מריעים לי ואיזה קולות, 20 מטר מרחק ביני לבינם, איזה עידוד מוזר מצד אחד יש תנועה ומוטיבאציה, אבל משהו קצת מטריד…. אלוהים אדירים אני אומר לעצמי איזה ” סקין” ואיזה נעליים, השניים עושים את זה כמו ארנבים על האוטו, כל העידוד היה אומנם על פעילות אירובית אבל לא שלי… ועוד בטבעון ! ( איפה שהדורבנים מגיעים למטרות בית אבות ) ובאחת עשרה בבוקר, אני ממשיך בריצה … זה פשוט לא ייאמן אני ולעומת זה אנשים והסדר יום, לי התפנה זמן ויצאתי לרוץ, להם התפנה זמן והם יצאו ” לרוץ“, כמה אני ממוקד בריצה ובעצמי, חושב על אבזרי ריצה ומקנא בשעה שהנה קורים פה דברים של החיים מול העיניים .
שרדתי את הריצה, הגוף בסדר אבל האם סדר העדיפויות בסדר, זה כבר שאלה לפוסט אחר.
אז בוא נתחיל בהתחלה .
חלק שני –חצי מרתון יפעת היוגב
אז כמו שכבר אמרתי התכנון היה להכניס כמה שיותר קילומטראז‘ ב-36 שעות, קבעתי עם קורבני משכבר הימים – ה” ענק” לשעות הבוקר המוקדמות, הגעתי כהרגלי לפני הזמן וכרץ אחראי ומאוזן שלא שואל את עצמו איפה השותף שלי, הלכתי ל” קפה קפה” לתדלק, לקח לי הרבה זמן להרגיע את המוכר בקופה, שכנעתי אותו שלמרות שהגעתי עם כובע גרב לא באתי לשדוד אותו אלא לשתות קפה, וזאת למרות כובע הגרב שכיסה את פני ( בגלל הקור ) והבנדנה על הצוואר ( כדי לא להיחתך מתיק הריצה ) כאות הוקרה על כך שחסתי על חייו הוא נתן לי קפה בהנחה וקוראסון שוקולד, שקעתי בעיתון של בוקר ופתאום ראיתי שלתומי שכחתי את שותפי בקור העז .. יצאנו לחצי מרתון הראשון מרוצים ( לפחות אני ) ומלאי אנרגיה של פחמימות ( אני לפחות , לשותף לא הצעתי דבר ). הדרך הייתה מדהימה , הקור התחלף לצינה רגילה של העמק , הגענו לשלד החממה הגדולה ביוגב והסתובבנו, זאת היתה התחלה מעולה לאולטרה טבריה השני. נגמרו 21 ק” מ ראשונים.
חלק שלישי –הגעה לעיר הגדולה ( טבריה ) ומרוץ הצדעה לצה ” ל
הגעתי לטבריה ומצאתי חניה משובחה ( טעות במקור ), כחבר איילות הלכתי מיד ל” דונה גרציה“, הכל היה במקום, ואז חיפשתי את המלון של חלוקת הערכות , זאת של ה-10 של שלוש בצהריים וזאת של המרתון של מחר. טבריה היא כזאת עיר דינמית וסוערת, לא רק שהשם של הרשת מלונות שבה חילקו את הערכות השתנה מגולדן טיוליפ לאני לא זוכר מה, אלא גם מיקום חלוקת הערכות השתנה, התענגתי על חיפוש המלון החדש בעוד הגשם שוטף את גופי. פגשתי את ” רוכין” מהר לעמק מלווה את בנו, פגשתי חברים רבים וניסו למכור לי איזה צמיד שיכול לתת לי כוחות על במרוצים ( החלטתי לוותר וכנראה שלא יהיו לי לעולם כוחות על ).
חזרתי ל” דונה גרציה” וברכתי לשלום את כל האיילות המוכרות יותר ופחות והתארגנתי למרוץ ההצדעה של צה” ל.
הצלחתי לרוץ כחימום עוד 4 קילומטר והנה הוזנקנו, מרוץ ההצדעה לצה” ל היה חוויה מרוממת רוח, תחושת ההזדהות עם כוחות הביטחון והאחדות שלי עם הכוח ששומר על ביטחוננו היא מרוממת נפש…. או שלא, האמת היא שבוא נהיה כנים, בקרב הרצים יש רזים יותר ופחות, יפים יותר או פחות, צעירים וזקנים .. ופתאום אתה מוזנק .. כולם מסביבך צעירים ויפים ( טוב נו .. נכון צעירות חטובות ויפות –אבל נשבע לכם שלא הסתכלתי.. נו טוב.. הסתכלתי.. אבל רק פעם אחת…) .. היה פשוט תענוג. עקב אילוצי משטרה הוזנקנו לכיוון מגדל והיו גם כמה שיפועים קלים וחלק מהצעירים התחילו לפגר בכוח, איימתי שאדווח עליהם למפקד והם לא יצאו רבעוש כך שהקצב נשמר. פגשתי את עופר ביידה והוא צילם אותי כמו מלך .. פגשתי את פרדי ידידי מטבעון ונהנינו יחד, פגשתי את אוסקר טוזמן המיתולוגי שניסה להכניס לי מכות כי לא נתתי לו מדבקה על סיום האולטרה של ה-100 של קרן בשנה שעברה, אני לא נתתי כי הוא לא סיים והוא רצה להרוג אותי כי אני מנייאק שלא נתן לו .. בקיצור היה שמח.
סיימתי בכיף ואפילו מרוב אופטימיות שכחתי את כל ההגנות שלי ונתתי ראיון סנסציוני לעיתון הארץ ( נשבע לכם ) כרץ ה” צבעוני” של המרוץ.
תמו עוד 14 קילומטר, סה” כ מצטבר -35 .
חלק שלישי –לילה ארוך ומייגע
אני וקורבני הידוע קבענו לרוץ מרתון משלוש בלילה ועד לקראת המרתון, התכנון היה ריצה איטית ורגועה, הצטיידתי במגוון של משככי כאבים ( כשקר הגב שלי כושל ). ה” ענק” איחר ואני בחימום הספקתי לגנוב עוד 4 קילומטר, התחלנו לרוץ היה חם וקר, אין ספק שגם בלילה המסלול הוא משביז לחלוטין, הדרך לא הסתיימה, בקילומטר ה-10 הגב החל לצעוק הצילו, חששתי לאכזב ולנטוש אבל חששתי גם לאבד את המרתון שצפוי היה בבוקר. לקחתי חופן כדורי אדוויל וארתופן ( כן אני יודע שהחומר הפעיל זה אותו הדבר, לא להיות נודניקים ) סחבתי וסחבתי ובקילומטר ה-14 החלטתי שלא שווה לי הסיכון, ה” ענק” ננטש ואילו אני הסתובבתי, זה היה די אירוני כי בקילומטר ה-18 ( כבר בדרך חזור ) תמו כאבי הגב, הגעתי למלון התחראתי על קוראסון שוקולד, קראתי עיתון יחד עם ההפוך שלי, תמה עוד ריצה, אבל הגוף שרד.
תמו עוד 32 קילומטר, סה” כ מצטבר– 67
חלק רביעי ואחרון –מרתון טבריה –לבסוף
יורד מהמלון וקצת מסתובב, פוגש המון פרצופים מוכרים, איזה כיף, יש אווירה במרתון שאין במרוץ אחר ( אבל באולטרה מרתון עוד יותר , כמובן )… איזה התרגשות, התלבטתי עם שוב לפתוח בספרינט יחד עם הקנייתים בשורה הראשונה אבל ראיתי שקבוצת ה” גמלאים ומאותגרי המשקל ” בשורה הראשונה כך שלא היה לי סיכוי . חזרתי למקום בסוף ( המקום הטבעי ) והוזנקנו .. חודשים ושנים עברו והגענו לקילומטר הראשון … הזמן עבר .. דיברתי עם רבים .. פגשתי את יהל והוא ליווה אותי ואת ה” ענק” ארוכות והסביר לנו איך הוא קנה קומפראשן של ” סקין” באגורות – נבל … תכננתי התנקשות מפוארת בנבל אבל לא היה לי כוח לממש אותה.. בכל מיקרה בקילומטר ה16 לערך דורון החליט להאט, סליחה ה” ענק” ודרכינו נפרדו, פתאום ראיתי את עופר בידה שוב מצלם, אבל נמאס לו ממני ולכן לא רצה לצלם אותי יותר. אמרתי לו ואיימתי ש” או שהוא מצלם אותי כעת בבגדים או שאני מתפשט לתמונת ערום פרונטלי“, מסביבי גאו צעקות השבר של הרצים והרצות, ועופר בחושיו החייתיים הבין ששווה לצלם עכשיו אותי ואת החיים מאשר לאחר מכן את המתים .
עודדתי את ראשוני הרצים שנראו מאוד מאוד שזופים עד שהבנתי שכולם זרים ואיש לא מבין אותי… הגעתי לנקודת הסיום והסתובבתי, ראיתי שה” ענק” די צמוד אלי, כך שהמצב לא היה כל כך רע… נהניתי מתחנת הרענון של גו וגם לקחתי מזכרות רבות למרוצים הבאים. בקילומטר ה-30 פלוס התחלתי לראות רצים מאטים ( אפילו יחסית אלי ) שאלתי כל אחד עם הוא ” שבוז או תפוס” וכל מי שאמר שהוא תפוס קיבל מגנזיום או מלח מהתיק הענק שנשאתי איתי, הגעתי לתחנה של איילות, נהניתי מתפוזים ובננות ונטענתי לסיום. סיימתי אני חושב ארבע שעות ועשרים ( לא מתחייב , לא בדקתי ) אשבח את המארגנים שהפעם לא שיחררו רכבים מוקדם ולא נדרסתי. הלכתי למאפיה, קניתי הפעם שישה סהרוני שוקולד .
תמו עוד 42.195 , סה” כ מצטבר –
109.195
מסקנות שלי :
צר לי אבל מעבר להתרגשות ולאתגר המסלול של מרתון טבריה עדיין משביז למוות, ( בייחוד כשעושים אותו יותר מפעם אחת ) גיליתי שניתן לעבור את ה110 ( לערך ) קילומטר יחסית בנוחות, ברווחה ועם שינה מרובה באמצע. אני אמשיך להתכונן לאולטרה מרתון הר לעמק ואקווה ( ואני יודע ) שיהיה שם מדהים ומאתגר וסוף הדרך. נשברתי בלילה, אבל שמחתי שלא המשכתי כי אני יודע כמה קל להיפצע ולא נראה לי שווה השבתה ממושכת.. משום מה עליתי שני קילו באולטרה מרתון הזה, עוד לא ברור למה, אני חושד שהיה משהו לא תקין באיזוטוני שלקחתי, אבל לא סגור על זה.