מרחקים
כתבות מאת shaharklein:
כמה שעות בין 12 בלילה לחמש אחה"צ למחרת?
מרץ 8th, 2011כמה זה 12 ועוד 5?
תלוי באיזה שעה שואלים או כמה קילומטר כבר רצת
כל תשובה עגולה אי זוגית – אתה כנראה בסדר
בשנה שעברה אני רואה איזה אחד עם זקן מכניס חכה לתיק שלו
חכה. עשר דקות לפני הזינוק לאולטרה 100 בפארק מנשה הבן אדם מכניס חכת דיג לתיק
כמה שעות אח”כ באיזה שביל אש הבנתי
מקלות הליכה מתקפלים
אני עולה על הברכיים והידיים והוא נשען על מקלות
עברה שנה ואני בעליהם הגאה של זוג מקלות הליכה נורדיים וקורס שימוש ביוטיוב בן רבע שעה
קור כלבות, אני יוצא לדרך עם שלוש שכבות, כפפות וכובע צמר
איתי רענן – בוגר איירוןמן וחוצה-ארץ שישים בנובמבר
אנחנו בשבע דקות לקילומטר בעליה קלה כעשר דקות אחרי הזינוק – זה מהר מדי אני אומר לרענן
אני יודע שקשה לו לשמוע את זה אבל אנחנו עוברים להליכה ומרגישים קצת טמבלים
אנחנו מנצלים את ההליכה לסטאג’ מהיר עם המקלות ומחכים לעליות.
העליות מגיעות והן תלולות – המקלות מעבירים חלק מהמשא לשרירי הידיים והגב
אחרי כמה התברברויות קטנות וכחצי שעה לפני אור ראשון אנחנו מגיעים לתחנת התדלוק
אני עם בחילה לא מוכרת מכמות הקלוריות המתוקות שאני דוחף לעצמי ובתחנה יש מרק מלוח.
תענוג צרוף להרגיש משהו מלוח בפה(תודה רן). תדלוק מים זריז ואנחנו ממשיכים.
הגרמין שלי שובק – נו שויין הרי אני יודע לחשב כמה זה משתים עשרה עד שתים עשרה ועוד חמש – זה חמש עשרה, רגע אולי שבע עשרה
אחרי כמה קילומטר גלעד עוקף אותנו, למה בכלל הוא כל כך מאחור?
הבן אדם לגמרי ב-zone. נראה ממש טוב מרחף ושקוע בריצה
רוץ גלעד רוץ
הקילומטרים עוברים בסך, הבחילה גורמת לי להקטין את כמויות המזון שאני צורך ועוד אשלם על זה
כחמישה קילומטרים לפני ההגעה הראשונה לנקודת הכינוס בחור שרץ כמאה מטר לפנינו מתרסק
אנחנו מגיעים אליו, בהתחלה הוא לא מגיב אח”כ מתלונן שכואב לו הראש. השפתיים והיד שלו מדממות.
אני שואל אותו איך קוראים לו ובן כמה בוא – ממש רופא מיון מיומן ומתקשר לקרן
קרן בממתינה – בינתיים מגיע מאחור חבר של הבחור והם מתחילים ללכת במקום לחכות לחילוץ – כל הכבוד
אז כמה זמן יש לנו?
שתים עשרה בלילה עד שתים עשרה בצהריים ועוד חמש שעות – זה חמש עשרה, לא? אולי שבע עשרה?
ובכלל הוסיפו לנו חמישה קילומטר – בקצבים האלה זה קרוב לשעה
מתקרבים לשטח הכינוס השעה בערך שמונה וחצי בבוקר ואני תוהה אם יש להם מרק מלוח
אין שם מרק ואני תוקע חצי כריך עם אבוקדו. מישהי חמודה ממלאת לי מים, מחליף לגופיה ויוצאים
כקילומטר אחרי היציאה ללג של העשרים אנחנו פוגשים בחור עם זקן שמסיים את הלג
מחליפים הנפות בוהן ומתחילים לטפס. אח”כ מגיעה ירידה שלולא המקלות היינו עושים אותה על התחת
אח”כ מטפסים שוב ומצטלמים על רקע הנוף המדהים
מגיעים לנקודת הכינוס ואני רואה את דורון – שואל אותו מה אתה עושה פה מקבל משיכת כתפיים ויוצאים לשלושים האחרונים
בדרך פוגשים מלא חברים ועוצרים להצטלם אני מנצל את ההזדמנות להשתין. והצלמת של צלם-אותי לא מהססת
הדרך במגמת עליה ואז יש חץ לתוך הסבך
אנחנו יודעים כבר שאצל קרן חץ לתוך הסבך הוא לא סתם ומחפשים דרך
מבזבזים איזה עשרים דקות עד ששני חבר’ה שמגיעים מאפסים אותנו
אח”כ עוד נקודה שבה כבר פשוט הלכנו(על הברכיים והידיים) ישר עד שראינו עוד חץ וגולשים למטה עד נקודת הכינוס
היציאה ללג האחרון משמעותית מאוד עבורי – אני אסיים את המירוץ הזה
המסלול הירוק האחרון הוא כבר משהו אחר, כל התכופפות מתחת לגזע עץ משדרת כאבים לגב ולרגליים
אנחנו מתחילים בטיפוס איטי. אני עם בחילה ומאט מאוד – רענן ממשיך בקצב המקורי
מדי פעם אני רואה אותו באופק ומבין איזה תפירה עוד יש לי לעשות
מגיע לסינגל האחרון בירידה מסוכנת ויורד אותו בזהירות
אין לי מושג מה המרחק שעברנו
בדיעבד אני יודע שהגרמין של רענן שבק גם הוא באיזור ה-101 ק"צ
אני מתיישר עם השביל הרחב ומתחיל לחייך לעצמי
חמש מאות מטר לפני הסיום המשפחה פוגשת אותי ואחנו מסיימים ביחד – שבע עשרה וחצי שעות מהזינוק
היה נחמד אם היו משאירים את שער הסיום אבל למי אכפת
רענן מגיש לי את משקה ההתאוששות האוטימטיבי – פחית קולה
אני מנשק את המקלות(ובלב גם את גווין – נו, זה עם החכות משנה שעברה) ומתפנים לחיבוקים ונשיקות
כמה דקות אח”כ מגיע פרופסור לדני
לדני הוא הולך מושבע שמשתתף בהמון מירוצים בהליכה בלבד
הפרופסור חבול כולו ומכוסה דם והילדים שלי מגישים לו מגבונים ופולידין ופלסטרים
הוא נראה מבסוט מתשומת הלב ומספר לנו על צעדה שהוא מתכנן למחרת – משוגע
אז עוד אולטרה לאוסף וכרגיל אצל קרן
expect the unexpected
השנה יותר מבכל מירוץ אחר
זה לא הכאב שלי
מרץ 8th, 2010
זה לא הכאב שלי
למישהו אחר כואב, ממש כואב, מאחורי ברך שמאל
כאב חדש, לא מוכר, בחלק העליון של התאומים
מסכן, זה כל כך כואב לו שהוא ממש צולע
אבל מה אני יכול לעזור לו עכשיו, אני רץ אולטרה 100 ק"מ
איך שאני מסיים אני מתייחס אליו, אולי אפילו אחלוק איתו את הכאב
בחמש אני מתחיל לתכנן איך אני מתחמק מהג'יפ של עז הרים
הם הרי יחפשו אותי על המסלול בטח נגד הכיוון, ממזרים מתוחכמים.
איך שאני שומע אותם אני קופץ לשיחים ומתחבא
רגע,
קופץ לשיחים?
במצבי, כל מה שאפשר זה להמשיך לנוע
לאט אבל בטוח
צריך טקטיקה אחרת
יש לי רעיון
הממזרים הוסיפו 3 ק"מ
זה חצי שעה בערך
הם יבואו בחמש אני אסביר להם שהם שדדו ממני חצי שעה
ושיבואו עוד חצי שעה
עד אז כבר אהיה הרבה יותר קרוב
בקורס הכנת הלידה המדריכה הסבירה לבעלים
שלא ישאלו את היולדת אם היא רוצה אפידורל, זה היה קורס לידה טבעית
בטח שהיא רוצה אפידורל!!
שרק לא יציעו לי לעלות לג'יפ
אני שומע אותו מאחורי
הוא עוקף אותי
אולי זה לא הוא
שיט, הם עוצרים 100 מטר מלפני
לא פראיירים הם קראו אותי כמו ספר פתוח
בטח יקימו מחסום
- שלום
- שלום
- זה אתה שהתקשרת בקשר לכניסה לחושך?
- לא, מה פתאום אני כבר מסיים
- אוקיי, אז תמשיך, ניפגש בסיום
ידעתי
איך שהם ראו אותי הם נבהלו והמציאו איזה תירוץ כדי לברוח
מזל שלא הציעו לי לעלות לטנדר
בטח שאני רוצה אפידורל!!
זה לא הכאב שלי
למישהו אחר כואב מאחורי ברך שמאל
כבר חושך, איזה מהירות הוא מגיע
הטנדר מופיע ומאיר לי את הדרך מאחור
הגארמין שלי כבר עבר את ה-103 ק"מ
אני זוכר שמסיימים בעלייה רצחנית
הנא היא
אני שומע את שני והילדים צועקים
אבא, אבא
הנה אני בא
קר לי
אני רעב
אני מ א ו ש ר
