א. אפר 14th, 2024

אתחיל ואומר שזה לא פוסט של “ אכלו לי שתו לי ” – אני לוקח אחריות מלאה על כל מה שאתאר , מה שהשתבש בסיפור המסע קשור לכשלים שלי בהרפתקאה שאני בחרתי לצאת אליה .

כמה מילים על המרוץ – פעם ראשונה , כפר מעל לימסול , 135 מייל , חום קשה ( עד 40 במדידות שלהם ) לחות גבוהה מאוד , המרוץ הוא 11 סיבובים של תצורה שנראית כמו הספרה שמונה ומורכבת מטבעת תחתונה פחות תלולה וטבעת עליונה יותר תלולה ( לפי המארגנים ) .. הואיל ואנחנו הרצים של הפעם הראשונה די ברור שאנחנו בפוזיציה “ קלה “ של test dummies או במילים ברורות יותר – טעויות יתרחשו , אנחנו נספוג אותם בשאיפה בקטנה , אין היסטוריה למרוץ , איש לא עשה אותו ברמה של “ מבחן על יבש “ בתנאים האלה ואיש לא רץ את המרחק הזה על התוואי הזה .

כמה מילים על עצמי בנקודת הזמן הזאת –אולטרה מרתון מספר 15 , הכנות של מעל לחצי שנה , מאימוני עליות לאימוני חום , רצתי בתנאים לא פשוטים של חום ( ולחות בהבנתי בנקודת הזמן ההיא ). אני מגיע לא פצוע למרוץ , עם תוכנית אימונים די ברורה שעמדתי ברובה ובמשקל האופטימלי שלי .

נראה כאילו הכל התארגן נכון למרוץ הזה ואני מודה שאני מגיע יחסית עם יותר בטחון מבדרך כלל , אני יודע מראש שאולטרה ללא קשר להרבה דברים אחרים עומד ונופל על הדקויות של הלוגיסטיקה ומנסה לסגור אותן מראש ..

נחיתה רכה ליוותה את הגעתי לקפריסין , טיסה של פחות מארבעים דקות שלדעתי מקבילה לטיסה לאילת , החלטתי לנסוע מנמל התעופה של לרנקה ללימסול באוטובוס אבל כמו הרבה דברים שייקרו בימים הבאים נאלצתי לשנות את התוכניות שלי אחרי שהבנתי שהחמצתי את האוטובוס בכמה דקות ושאאלץ להמתין מספר שעות לבא אחריו ..

יום חמישי בבוקר ואני עובד לפי תכנון , למרות שמארגני המרוץ אומרים שיהיו תחנות מאוישות ומלאות באוכל ומים אני עדיין לא לוקח צ ‘ אנס מביא חבילות של אוכל מהארץ ומכין רשימת קניות שבעיקרה כוללת קניית צידנית קרח ובקבוקים של שתייה קרה למרוץ , את בקבוקי הסאפה אותם אני שותה בארץ אני מחליט לא להביא מישראל הואיל ובררתי בטלפון מהארץ למלון שלי ופקיד הקבלה אמר לי שיש את המשקה בקפריסין .

אני מפקיד את התיקים במלון שלי ומתחיל לחפש צידנית , מפעיל את השעון כדי לראות מה קורה מסביב אחרי שמאוד מעיק לי ללכת ברחובות , אני מגלה שבקפריסין נושא של מרחב הזמן ומרחב המרחק הם מושגים אמורפיים לאחר שאני מקבל המלצה למצוא צידנית בסניף “ קיו “ שנמצא קילומטר הליכה ועשר דקות מהמלון שלי ומגלה לאחר 8 קילומטר של הליכה אינטנסיבית שעוד לא הגעתי לשם , לבסוף אני מוצא את הסניף , קונה את הצידנית הכי גדולה שיש ומבין שלמרות שהיא הכי גדולה שיש במלאי אאלץ לקנות פחיות קטנות ובקבוקים חצי ליטר על מנת שיישאר מקום מכובד לקרח . הכל יקר בטירוף בקפריסין ואני ממש מתלבט עם לרכוש את הפחיות או לאו , אני מחליט להמר על הרכישה .

לאחר שהמשימה הזאת הושלמה אני בודק במלון את כל הציוד למרוץ האוכל שהבאתי מהארץ מוכן ומזומן ועכשיו גם יש לי אוסף פחיות וקרח לכל צרה שלא תבוא , התכנון לשתות כל סיבוב אחד – שתיים וחצי ליטר , לשפוך על עצמי עד ליטר מים לקירור ובין סיבוב לסיבוב לשתות עד פחית וחצי שתייה במקביל לאכילה …

מים לא הבאתי בגלל שזה הרגיש לי ממש החמצה ובזבוז להביא מים למרוץ שהוא על בסיס ALL

INCLUDED ….

נותרו יום וחצי למרוץ אותם אני מנצל להליכות באזור לימסול , להכיר את המזג האוויר ואת המקום , אני משער שלא יהיו לי אנרגיות ( וגוף ) כדי לעשות את זה אחרי הריצה ולכן מנסה להנות לפני המרוץ …

בערב חמישי אני נפגש עם המארגנים , מספר רצים והמתנדבים , החבר ‘ ה נראים מאוד להוטים ומסורים מחד ומאידך טיפה חסרי ניסיון , אני אומר לעצמי להפחית את הספקות ולהאמין בהם , מסתדר לי טרמפ עם אחד הרצים לבוקר המרוץ ואני שמח שלפחות “ פשיטת הרגל “ של נסיעה למרוץ במונית נחסכת לי ..( לא שכרתי רכב כי שיערתי שלאחר המרוץ לא אוכל לנהוג ..)

D-DAY

כהרגלי בלילה סבלתי מכאב בטן שנפתר / נפטר בדרך המסורתית של אכילת בננות , הבחור של הטרמפ מגיע בזמן וחוטף שוק מכל הציוד והצידנית שלי . אנחנו נוסעים לכפר ואני מאושר ממש כך מזה שלא הבאתי רכב וניווטתי ליעד , כי סביר להניח שהייתי מוצא את עצמי בקפריסין התורכית בדרך למרוץ …..

נקודת הזינוק מצויה במרכז הכפר “ ואזה קליקואולו ” , אני קצת מופתע שאין אוהל במרחב הזינוק , אין הצללה ו / או חיבור לחשמל , אני אומר לעצמי שהתרגלתי ל “ נוהל פינוקי “ בחלק מהמרוצים האחרונים בהם השתתפתי בארץ ושצריך לנסות ולהנות מזה שהכל כל כך ראשוני ובתולי פה ..

המארגנים מסבירים שוב שתהיינה שלוש תחנות לאורך המסלול , לעיתים לא מאוישות ( דבר שקצת תפס אותי לא מוכן כי הבנתי אחרת בהכנות למרוץ ) מעבר לזה יש אסימונים שצריך לסחוב ולשלשל לתוך תיבות כדי שידעו שהיינו במקומות שהיינו בהם כמו גם שידעו שלא רימינו … אני קצת מבוהל מקונספט האסימונים וכבר מדמיין את עצמי מאבד אותם לאורך המסלול ומגשש בלילה לאתר אותם … אבל נרגע שאני מוצא שהם מתאימים לכיס משרוקית החירום בתיק שלי ..

בנוסף ממתין לנו משקל דיגיטלי ומשקלינו נמדד , כל הנשים המשתתפות מביעות סירוב אלגנטי להישקל בפומבי .. משקל רצי ה -135 נכתב על לוח המרוץ והמארגנים מיד מקבלים משוב מ “ בנות “ המרוץ שבתנאי “ דרקוני “ של כתיבת המשקל על הלוח אין מצב שתהיה אי פעם משתתפת אישה במקצה המלא … המארגנים מסבירים שירידה של 10 % במשקל מובילה לפסילה מידית מהמרוץ וכל ירידה דרמטית אחרת של משקל תוביל להוראה לעצירה עד לעלייה במשקל .. אני נשקל ומגלה שכוח המשיכה בקפריסין פועל אחרת כך שאני שוקל אחרת מהארץ .. אם אאבד יותר משש / שבע קילו הורד מהמסלול ( היי גם אני לא כותב מה המשקל שלי .. שתקפצו ! )…

אני מדבר עם הרצים הנוספים , נראים חבורה חיובית , כמעט עשרה רצים למקצה הקצר ושלושה כולל אותי ל 135 , מייק האנגלי ( יש עוד מייק –אמרקאי בשם מייק ריברס – אחד מהמארגנים ) , חייכני ואופטימי שהוא איש DECA IRON MAN – או במילים אחרות משתתף בתחרויות של איש ברזל כפול , משולש או מרובע ומעלה ברצף !( זה הרגע שידעתי שאני ממש שפוי ומאוזן נפשית { יחסית } ) אנדראס שהוא רץ מהיר מקומי שמתאמן ל – Spartathlon 2012 וזקוק לתוצאות המרוץ הנוכחי כדי להיכנס למרוץ היעד האמיתי שלו השנה ואנוכי עבדכם הנאמן ..

מייק ריברס ( האמרקאי ) מהמארגנים מריץ אותנו יחד אנחנו רואים ברז מים המצוי לקראת סוף הסיבוב הראשון ואני מסמן אותו לעתיד למקרה שאצטרך לצנן את עצמי .. עוצרים כקבוצה לתמונה קבוצתית נוספת והמרוץ מתחיל , הטבעת התחתונה בה אנחנו רצים חמה מאוד וכמעט חסרת משבי רוח , השעה שמונה וחצי ואנחנו כבר ב 30 + מעלות , מבחינת קושי אימוני העליות והירידות ב “ הינומה “ אהובתי בנשר משתלמים , המסלול ממש לא מציב אתגר חוץ מחצי קילומטר קשה טכני ואני מדרג את הטבעת התחתונה כ “ הינומה ” -2 מבחינת אורך העליות ו “ הינומה ” -1 מבחינת איכות קושי העלייה … החום מטורף ואני ממש טובע בזיעה שלי בגלל הלחות … בראש אחת מהעליות ניצבת לה תיבה ואני זוכר בשמחה לשים את האסימון הראשון … ממש צריך ל “ קצב “ את המים לקירור הראש .. מבחינת שתייה אני בונה על התחנות למילוי חוזר של שקית המים שלי , בשלב הזה נראה לי הגיוני מאוד לעשות פחות מעשר קילומטר ( אורך של טבעת מתוך השתיים ) בליטר וחצי … הטבעת השנייה מתחילה בעליה ואחרי לערך שני קילומטר מגיעים לתחנה .. היא מצויה חצי בצל ויש בה מעין “ עוקב מים “ ותיבה לשלשול האסימון השני … אחרי העוקב העלייה הופכת לקשה יותר ולקראת הכנסייה בראש העלייה העלייה הופכת למשמעותית מאוד .. בכנסיה יש תחנה עם שתי “ דודות “ מבוגרות שמציאות מבחר של בננות , תאנים ומים יחסית קרים … והתיבה להכנסת האסימונים .. לאחר הכנסייה מתחילה ירידה משמעותית שאני ממש שמח שאני מוכן לה מבחינת ההכנות כי אני רואה מימיני ושמאלי אנשים סובלים בה קשות .. מבחינת אורך העלייה אני מדרג לי שמדובר ב “ הינומה ” – 1 ומבחינת קושי רוב העלייה כמו “ הינומה “ ועליות מסוימות “ הינומה ” + 1 …

אני מגיע לכפר .. תם לו הסיבוב הראשון .. מודה שאת רובו בשגיאה אסטרטגית רצתי .. אבל בעליות המשמעותיות עברתי להליכה .. אני רואה בחור יוצא צבא אנגלי “ הלך “ שהולך לפי הספר את הכל … האם גם אני יכלתי ללכת את הכל ולא לרוץ .. אולי … אבל רק בדיעבד …( ה “ הלך “ הזה דרך אגב הוא היחיד שיסיים את המקצה הקצר ….)…

אני מגיע למתחם הזינוק פחות משלוש שעות ואומר לעצמי שאני חייב לעשות את הסיבוב הבא בשלוש וחצי שעות ומעלה כי התנאים מורעים מרגע לרגע … בצידנית אני מגלה הפתעה לא נעימה .. כל הקרח נמס … תוך פחות משלוש שעות .. מבקש בקבוקי מים קטנים מהמארגנים לקירור הראש .. אבל הם חמימים אז אני שם אותם בצד ומכניס לבקבוקי הקירור שלי את המים מהקרח שנמס … שותה שתי פחיות קולה ( הבאתי רק שתיים כי ידעתי שיש קולה במתחם המרכזי )… יש לי עוד די והותר פחיות .. אני לוקח עוד פחית וחטיף לתחילת הדרך ( ראיתי פח גדול בדרך של תחילת הסיבוב הראשון ) יוצא לסיבוב השני … ברור לי באופן מוחלט שאפקט הקירור של שפיכת מים על הראש מושג רק עם המים שאתה שופך קרים … זאת בגלל שאין בכלל נידוף .. אין כמעט רוח ואני בעצם בסוג של דואטלון שטח … אני מנקה את השעון מהלחות שהצטברה עליו 38 מעלות …. אני מרגיש מותש מרגע לרגע שם לב שהרגישות שלי לרעשים השתנתה ( סימן שזיהיתי באימונים שלי לחום כמצב “ אוי ויי זמיר ” ) נזכר שלא השתנתי כבר זמן … ומפסיק לקצב מים לקירור הראש ומים לשתייה … מסיים טבעת תחתונה ( חצי ראשון של המסלול ) לאחר שסיימתי את כל המים לקירור הראש והמים לשתייה .. מוצא את ברז המים לקראת המעבר לטבעת העליונה כמוצא שלל רב … פותח אותו וממתין כדי לא לקבל כוויה מהמים …. צוחק לעצמי שאני מצליח למצוא זווית בה הגב שלי מצל על הראש שלי מהשמש … ממתין לקירור המים ומדי פעם מכניס אצבע כדי לבחון שהטמפרטורה ירדה … דקה .. שתיים .. שלוש .. ארבע … שתים עשרה דקות … אני נשבר ממלא מים בשקית ובבקבוקי “ קירור “ לראש .. המים חמים כמו מים של המכונות להכנת קפה בבית חולים בוא אני עובד ( מצטער אבל “ משום מה “ זה הדימוי היחיד שעולה לי לראש …)… לא יכול לתת שתן וממש כואב לי …

התחנה עוד שני קילומטר ואני מתלבט עם לרוץ ואז הזמן יעבור יותר מהר או ללכת ( כן הייתי טיפש אבל .. אופטימי …) אני יודע שאם לא אשתה אני לא שורד את הטבעת הזאת .. מאלץ את עצמי ללכת כמה דקות ואז עשרה שלוקים .. ללכת ולשתות שלוקים .. אבל מודה שלא מסוגל .. לא מאומן בשתייה של מים חמים …. אני מקיא קצת .. עוצר … מכריח את עצמי לשתות ומדמיין מעין סכר מנטלי בפה , העיקר לא להקיא עוד … יודע שאם ההקאות ימשכו ושאני כבר על סף הייבוש אני לא מסיים טוב כבר עכשיו ! …. מגיע לתחנה של תחילת הטבעת העליונה אחרי סבל מתמשך … מאוד מופתע שכל כך קשה לי .. ומתחיל לדבר עם עצמי ולנסות לחזק את עצמי … בתחנת המים ממש עושה מקלחת .. שם לב שההרטבה המתמשכת של הנעליים והגיל שלהם מובילים לכך שבפעם הראשונה בהיסטוריית הריצה שלי נעל מתחילה להתפרק לי במרוץ .. בודק את הסוליה טוב .. ואומר לנעל האהובה שלי הווינגס שתיים שאם לא תתפרקנה בשמונה קילומטרים שנותרו אארגן להן קבורה מכובדת בקפריסין ….( לפחות על הנעליים העבודה המנטלית עבדה – וגם ערכתי להן טקס קבורה ייחודי בחופי לימסול .. אבל זה כבר סיפור אחר ……)

… מגיע לראש הטבעת לכנסייה ומשם ירידה שמקלה ( לי לפחות ) את העסק …. תם הסיבוב השני .. אני מפנטז על קולה בתחנה … ואז “ נוחת “ לתחנה המרכזית בכפר … מבקש מהמלווה של מייק האנגלי קולה והיא מביאה לי כוס ( אולי יותר מאחת .. הייתי מטושטש ..) .. שיט זה לא קולה אלא פפסי … ושיט זה ממש ממש חם ….. אני כמו “ יאכנה “ מעוצבנת שואל איפה הקרח של המארגנים והשתייה שלדעתי אמורה להיות קרה .. וכולם מסבירים לי שזה לא כך בתחרויות אולטרה ב STATES.. מרגיש כמו איזה פרא פרובנציונלי .. .. מוציא מהצידנית בקבוק של UP7 סמי קר ושותה .. מרגיש מרוקן פיזית ומנטלית … מוציא עוד בקבוק של שתייה ושותה .. מביט באוכל מסביב .. לא רוצה אבטיח … אוכל בננה .. לא רוצה תאנים .. את חטיף האנרגיה המקומי כבר טעמתי וממש לא משהו ..” מתחראה “ על חטיף

SOLDIER FUEL על ביסלי גריל ובמבה …. מחשבות על שרידות האירוע ממש מחלחלות לי למוח ואני נאבק בהם .. אני אומר לעצמי שלא התכוננתי נכון מנטלית ועובד קשה עם עצמי להעביר את המסר שהכל פה זה ממש ממש לא פיזית … מחליף נעליים , לשמחתי אין שלפוחיות למרות שהנעל ספוגה לחלוטין .. שם שני בקבוקי גרטארוייד ( שקניתי בסופר ) במקום בקבוקי הקירור הסטנדרטים כי הבנתי שאין יותר קירור כי אין לי איך לקרר … לוקח עלי שקית של ליטר וחצי של איזוטוני חמים ועוד חצי שקית של ליטר עם מים במקביל ויוצא לסיבוב השלישי …. אני אסטרטגית בוחר ללכת …. הזמן עובר … פוגש בחור תורכי שהגיע למרוץ הקצר כאימון ל – UTMB ושנינו משקרים בכיף אחד לשני כמה אנחנו נראים חזקים ומלאי אנרגיה … כנראה שאני לא עשיתי עבודה טובה בשקרים שלי כי בסוף הטבעת התחתונה הבחור מודיע לי שהוא חושש שהאימון הזה יפצע אותו ולא יאפשר לרוץ במרוץ שלו בספטמבר …. ולכן הוא פורש !! קשה לי להסביר לכם כמה זה קשה שאדם שרץ איתך ( ונותרו לו עוד טבעת וחצי ולך עוד שמונה וחצי ) פורש , הדבר ממש מייאש אותי …. בעלייה של הטבעת העליונה אני פוגש בחור –רץ יווני שוכב באמצע הדרך חצי מעולף ואני אומר לו שאזעיק לו עזרה שאגיע לכפר ( ומי יזעיק לי עזרה שאני לבד פה …?.. סתם .. סתם .. פולני , לא ? ) … בסוף דרך אגב גיליתי שחילצו אותו לפני שהגעתי לכפר … אני כבר לא זוכר הרבה ממה שעוד קרה בטבעת העליונה … אני רק זוכר שראיתי לקראת העלייה לכנסייה בסיבוב זה דוכן עם כל מיני תאנים וענבים ונזכרתי בטיול שלי למדגסקר ובדוכנים המדהימים של המקומיים עם האננסים והקוקוס … ממש נזכר בטעם בפה …….. כשהגעתי לראש העלייה של הכנסייה וחיפשתי את התחנה כדי לתדלק בה ולשים את האסימון .. לא מצאתי תחנה … כמעט בכיתי .. ואני לא דרמטי .. הייתי מיואש .. הקפתי את הכנסייה שלוש פעמים ואז הבנתי שהדוכן שראיתי בתחילת העלייה הוא הדוכן של המרוץ … הייתי ממש שבור הדוכן הועבר למקום יחסית יותר מוצל כדי להקל על הרצים אבל לא אמרו לנו כי שיארו שנבין לבד ואני בעפיפות שלי פספסתי את זה .. איזה טמבל …… לרוץ לכפר ולסיים את הסיבוב הזה בלי לשים אסימון ובלי לתדלק ?… לרוץ ירידה קטלנית לתחתית עליית הכנסייה לתדלק ואז לחזור את הכל ?…. אני לא יודע כמה זמן עמדתי שם ( לא ישבתי כי חששתי שמשהו ייתפס )…. הייתי פשוט מרוקן …. ירדתי לתחתית העלייה של הכנסייה שמתי אסימון , לקחתי בננה וחזרתי שוב את העלייה .. מקלל את עצמי על זה שהתעופפתי מקודם ולא קלטתי מה קורה איתי …. הגעתי לתחנה המרכזית שבכפר .. לנקודת ההתחלה .. הייתי כל כך משולל אנרגיה … נשכבתי על הרצפה לרגע …. קווינטין –בחור יווני שרץ ( עד שפרש ) את המקצה הקצר , סיפר לי שכל משתתפי המרוץ הקצר ( מלבד ה “ הלך ” ) פרשו במצב לא מזהיר … הבחור היווני שרץ את המקצה של ה -135 יחד איתי היה בקולות ה “ רקע “ של התחנה – מקיא את נשמתו .. לקחתי את המשקל האלקטרוני ומדדתי מה המצב שלי אובייקטיבית = ירדתי כמעט שלושה קילו ואני עוד הרגשתי שאני ממש מאביס את עצמי .. לא ייאמן , מה לעשות ?…. …. אמרתי לקווינטין שיאיר אותי עוד שעה ופשוט נפלתי על הרצפה …. איזה תענוג , אני שוחה בים והוא קר בטירוף … הים בלימסול קר בטירוף על הבוקר … קור חודר לי לעצמות ואני מעביר את היד בתוך החול השחור שיש שם … קור כלבים …. קול מסתנן לו בין הגלים …. מוזר … באנגלית …..”kobi you wanted me to wake you” …. אני לא מבין מה הוא עושה בים שלי .. שוב …. kobi you wanted me to wake you… לא ייאמן …. אני באמצע מרוץ .. בפעם הראשונה … ישנתי במרוץ … מטורף … אני אבוד … המרוץ נגמר … אני מרגיש כאב ראש מטורף … פותח את שקית הממתקים מהארץ ואוכל כמו מטורף .. לא הייתי רעב .. הייתי חייב לאכול … אני שותה ארבע פחיות שתייה .. לא זוכר מה … ואומר לקווינטין אני יוצא … שם ציוד .. לוקח אסימונים ויוצא .. המארגנים לא שם ואני כותב על הלוח את שעת היציאה ….. נו שויין .. אני אומר לעצמי יש לי נייד ואני יכול להתקשר לעזרה … הטבעת התחתונה גם עכשיו חמה וללא רוח ….35 מעלות וכבר ממש כמעט לילה ( אני חושב , הכל היה חלום )… בשלב מסוים אני מרגיש ממש בדידות תהומית , רוצה לדבר עם מישהו מוציא את הנייד להתקשר למייק ריברס – המארגן ומגלה שלמרות שחייבו אותנו לרוץ עם נייד ממש לא כדאי להיכנס למצוקה בטבעת התחתונה כי אין בה קליטה סלולרית .. עושה לעצמי סימון מנטלי – “ קובי לא דורכים על צפע בטבעת הזאת ” .. וצוחק בקול רם …. מגיע לתיבה בראש העלייה , משלשל אסימון ואז רואה אורות לפני .. זה המארגנים ?… חייזרים ?.. אני הוזה … לא זה האנגלי הנוסף שרץ את המסלול המלא … נראה שמח ולחלוטין הוזה ומדבר מוזר .. אומר שאיבד את דרכו ורץ את המסלול הפוך …. אומר לי לומר למארגנים שהוא מסיים את הטבעת הזאת ופורש … איזה ייאוש ….. אני מסיים את הטבעת התחתונה … הראש הורג אותי .. אני נזכר בהוראות של המארגנים שמותר לחתוך בין הטבעות לתחנה המרכזית של המרוץ והם יחזירו אותך לנקודה בה חתכת לאחר שתנוח .. אז אני חותך לתחנת האיסוף …. נופל על הרצפה ואומר למישהו להאיר / להעיר אותי עוד שעה ….. לא ברור לי מה עבר עלי .. למה החלטתי להמשיך .. למה היה חשוב לי שיהיו ארבע טבעות ולא שלוש וחצי … אבל קמתי .. אספתי את עצמי …. מחוק .. שדוד .. מרוקן .. ויצאתי לעוד הקפה של הטבעת העליונה … כשסיימתי הבנתי שהכל נסגר … מייק האנגלי סיים ופרש .. היה ברור שהמארגנים מאוד שמחים שאנחנו לא מממשיכים כי היה ברור לכל מי שראה אותנו שהיום השני יהיה רע בטירוף ……

THE MORNING AFTER PILL

סיימתי את הסיבוב הרביעי , לקחתי מזרן שמתי הרבה חומר נגד יתושים ( כי היתושים שם קטלניים כך נאמר לי ) וקרסתי על משטח מוגבה מבטון … לפנות בוקר קמתי עקוץ “ למוות “ וגיליתי שקן נמלים החליט להפוך אותי לפרויקט ל “ מהפך “ לילי …. זה היה כל כך סימבולי , באתי מבחירה לאירוע ראשוני , ניסיתי לחזות את הבלתי צפוי .. אבל היה כמו תמיד בלתי צפוי שלא ניתן היה לחזות אותו ….( דרך אגב הבאתי פנסטיל כי צפיתי להיעקץ באירוע …) ..

מאוד לא פשוט להתמודד עם מה שאירע במרוץ , האם חוויתי הצלחה או כשלון , רוברט קנדי אמר ש –

Onlythose who dare to fail greatly can achieve greatly , אומנם המרוץ שלנו לא היה בעקבות איזה רעיון נשגב , אבל הייתה לי תחושה של פריצת דרך בריצה של המרוץ בקפריסין והייתה תחושה של חלוציות וראשוניות לי וגם למארגני המרוץ בתחושתי .

מאוד מורכב לי לסכם את המרוץ הזה , הפעם הראשונה שלא סיימתי מרוץ , האם יכולתי לסיים , כשסיימתי את ארבעת סיבובי המרוץ אמרו לי ולמייק האנגלי כולם כמה היינו “ גיבורים “ שסיימנו את הטבעות שרצנו , ובאמת חלק ממני חש גאווה על זה ששרדתי את מה שעברתי שם ..

חשבתי עוד בריצה עצמה , מה יקרה אם אמשיך ביום השני ? התחלתי את היום הראשון מלא אנרגטית , חזק מנטלית , ורווי מבחינת מים . סיימתי את היום הזה מותש גופנית , לא מאוזן אנרגטית ומנטלית , הייתי יכול להמשיך עוד סיבוב באותו הלילה , אבל מה אז ? לעשות שישה סיבובים ביום השני ?! ריאלי ? לא בטוח ….

מה יכולתי לעשות אחרת אם כן ?

באתי ואני עדיין בשיא הכושר , מוכן מבחינת אימונים לכמעט הכל , מודה שאני חושב כרגע תוך כדי כתיבה שיכולתי לארגן עוד אימונים , לא בחום טהור אלא עם אלמנט יותר דרמטי , יותר מתמשך של לחות … יכולתי להתארגן לוגיסטית יותר טוב , לבוא עם עוד צידנית , עוד קרח , מים קרים , אבל אני יודע גם שרק בדיעבד הייתי צריך לוגיסטיקה אחרת , האם יכולתי לחזות שאאלץ לבצע שינוי בטקטיקה של הריצה ? .. מאוד קל לי כעת שאני יודע את מסקנות המסע שהשתתפתי בו לומר את התשובות …

כל מרוץ שהשתתפתי בו עד היום לימד אותי רבות , לפני כמה שנים בהכנות לפרו – ספורט שנערך פעם בשנה בארץ אמר לי חבר שהוא לא מבין איך אני לוקח סיכוי ומתכונן לאירוע של פעם בשנה כי אתה יכול לקום חולה , משהו יכול להשתבש ובזבזת שנה , לא הסכמתי עם הרעיון הזה של ה “ בזבוז “ גם אז וגם לא היום . כל מרוץ הוא נקודה רגעית בזמן ולא פחות מהמרוץ חשובה הדרך של האימונים .

יצאתי מרווח / מועשר מהתקופה הזאת שהסתיימה בקפריסין , רצתי בתנאים של מזג אוויר מאוד לא פשוטים ושרדתי , התמודדתי עם אימוני עליות מטורפים שעד עכשיו אני חש סיפוק מהתמודדות איתן .

זאת הדרך שהייתה משמעותית לקפריסין , אבל מעבר מזה אני גם חש שיצאתי נשכר מהמרוץ עצמו , הייתי חלק מבנייה שלאירוע שאין לי ספק שיגדל ויתפתח משנה לשנה , אירוע אחר בנוף האירופאי , עשיתי את כל מה שיכלתי ועוד … התמודדתי עם תנאים מאוד מורכבים סביבתיים וקיבלתי את השיעור הקבוע של כל ריצה של אולטרה שיעור בכבוד למסלול וצניעות עצמית …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *