ה. מאי 23rd, 2024

כבר בחודש מרץ מעט לפני אולטרה פרו ספורט למרחק 100 ק ” מ הגיעו השמועות על ריצת 100 מייל המתוכננת לסוף אוקטובר . היה לי ברור שאם אסיים את מרוץ ה 100 בהצלחה ארשם ל 100 מייל . עם פתיחת ההרשמה ל מרוץ נרשמתי כנרשם מספר 2. רק קובי אורן בדרכים לא דרכים הקדים אותי בהרשמה .

התחלתי להתאמן למרוץ כבר בחודש מאי את הסיכומים השבועיים שלי ניתן לראות כאן ואת יומן האימונים המפורט באתר הזה .

ההשקעה מצידי במרוץ חוצה ארץ הייתה גבוהה הן בשעות אימון , מחשבות תכנונים , ניסיונות נואלים לעזור למארגן וכן השקעה כספית לא מבוטלת הן ברישום עצמו והן בהערכות הלוגיסטית לכל המרוץ .

האכזבה שלי מהמרוץ היא הן ברמה האישית על כך שלא הצלחתי לסיימו והן האכזבה ממארגני המרוץ שכפי שאני רואה זאת לא עמדו מאחורי הרי ההבטחות שאותן פיזרו לפני המרוץ . הסיכום שלי יחולק לשלושה חלקים , חלק ראשון ובו אספר על הריצה הקצרה שלי , חלק שני חוויותיי כמלווה וחלק שלישי בו אפרוש את התקלות בהן נתקלתי לאורך המרוץ . יש לזכור שמה שאכתוב מתייחס לרצי ה 100 מייל בלבד , יכול להיות שהחוויות של רצי השליחים והרצים ולמרחקים הפחות ארוכים הן שונות , אבל יש לזכור שהצרכים של רצי  ה 100 מייל הנם שונים לחלוטין מצרכיהם .

הריצה שלי

יום חמישי בבוקר השכמה ב 4:30 שי אוסף אותי ב 5:10 ואנחנו מדרימים . קצת אחרי 6 אנו מגיעים למקום הזינוק , ראובן נותן תדרוך אחרון לעובדי התחנות ואט אט מגיעים כל החשודים העיקריים המשתתפים במקצה 100 מייל . מזג האוויר חמים מעט אך עדין לא ממש מרמז על מה שהולך לקרות בשעות הבאות . לקראת הזינוק מתנגנת מוזיקה ואני במצב רוח מרומם תדריך קצר של ראובן והופה לדרך .

מתחילים לרוץ בדבוקה גדולה שלפנינו שועט כצפוי ניר רייכמן בקצב מהיר במיוחד ולאחר ישראל מוסרי שמפתיע אותנו גם בקצב מהיר – אם כי בשלב זה איטי משל ניר -. נילי אברמסקי מלווה את קובי ודורון על האופניים ואת הק ” מ הראשונים אנחנו מעבירם ביחד בדיבורים וצחוקים , לאחר כמה ק ” מ שי ואני פותחים פער זניח של כמה עשרות מטרים בודדים על דורון וקובי . לאחר 5 ק ” מ מגיעים לתחנה הראשונה , היא עדיין לא ערוכה באופן מלא לשרת את הרצים , אנחנו ממלאים מים שותים מעט וממשיכים . הקצב הממוצע עד כאן כולל ההפסקה הוא 6:45 דקות
לק ” מ כמתוכנן . ממשיכים לרוץ והטמפרטורות מתחילות לעלות , כעבור 5 ק ” מ נוספים מגיעים לתחנה השנייה , שם הייתה אמורה לחכות לי שקית שהפקדתי עם מזון ושתייה . השקית לא נמצאת שם והילדים בתחנה חסרי אונים וחסרי ידע לעזור , זוהר מגיע עם הרכב וחוזר לאחור על מנת להביא לי את השקית . ממשיכים לרוץ עדיין בקצב המתוכנן עוצרים עצירה קצבה התחנה בק ” מ 17 וממשיכים לכיוון יער המלאכים . בתחנה ביער המלאכים אמורה לחכות לי שקית נוספת , כשאנו מגיעים לתחנה השקית איננה ואין לאנשי התחנה מושג מתי תגיע , לאחר שהמתנו כמה דקות בתחנה מגיע הרכב עם השקיות , הוא לוקח את הזמן בפריקה . יוצאים להקפה של יער המלאכים בשלב זה החום כבר מקשה עלי ביותר , אני מאוד רגיש לחום וקשה לי ביותר לרוץ בתנאי חום , בוודאי בתנאים קיצונים כמו אלו ששררו ביום חמישי בבוקר ובצהריים . אני מקבל החלטה מחושבת להאט את קצב ולשלב קטעי הליכה ארוכים יותר , הדופק שלי כבר גבוה משמעותית ממה שהוא אמור להיות אבל עדיין בגדר הסביר .
לאחר סיום ההקפה של יער המלאכים אנו רצים לכיוון תחנת נחלה המרוחקת כ 8.5 ק ” מ . שרי עוקפת אותנו כולה חיוכים תוך שהיא שומרת על קצב אחיד ומרשים . מתחיל להתפתח לי כאב ראש והדופק מתחיל להגיע לגבהים בלתי סבירים בעליל , להשתין אני כבר לא מצליח למעלה משעתיים , שי כבר פותח עלי פער ואני מרגיש שאני במאבק הישרדות , קצת לפני תחנת נחלה אני עושה הערכת מצב ובוחן את מצבי הגופני , אני מבין שאם לא אעצור את הריצה עכשיו לאחר 36 ק ” מ ו 4.5 שעות אני אגרום לעצמי נזק . בלב כבד אני מקבל את ההחלטה לפרוש מהמרוץ . לאחר דין ודברים קצר עם עצמי החלטתי שאני מתכוון להקדיש את עצמי לסייע לרצי ה 100 מייל הנותרים ולהקל עליהם את הריצה ככל שניתן , על כך מיד בחלק הבא . בנוגע למצבי הגופני , כאב הראש עזב אותי רק לאחר 12 שעות , להשתין הצלחתי רק 4 שעות אחרי שהפסקתי לרוץ
( 6 שעות מהפעם האחרונה ). ישבתי באוטו ממוזג ושתיתי בלי הפסקה ועדיין הגוף לא התאושש . בסיום המרוץ הגעתי הביתה הלכתי לישון מ 10 בבוקר עד 4 אחה ” צ קמתי עם חולשה וחום של כ 39 מעלות . גם למחרת המצב לא היה טוב בהרבה . במוצאי שבת חבר גרר אותי למר ” מ ושם קיבלתי 3 ליטר של אינפוזיה ומצבי התחיל להשתפר מעט , ביום ראשון קמתי כבר עם חום נמוך יותר והרגשה מעט יותר טובה , ייקח לי כנראה לפחות יום נוסף להתאושש .

הליווי

כשנודע לי שלושה ימים לפני המרוץ שזוהר פרס התנדב לשמש כמלווה ותומך לרצי ה 100 מייל שמחתי מאוד . זוהר הוא רץ ותיק ומנוסה וחשוב מזה , יש לו לב ענק . זוהר התקשר אלי יומיים לפני המרוץ על מנת להתייעץ במה להצטייד ואיזו דברים לדעתי יועילו לרצים . לא שיערתי שבסופו של דבר אשב לידו ברכב במרדף ובדאגה לרצים .

מיד לאחר שהחלטתי לפרוש קיבלתי את ההחלטה להצטרף לזוהר , כשנכנסתי לרכב והבטתי במד הטמפרטורה , רק אז הבנתי כמה קיצונים היו התנאים . המד הראה 44 מעלות – לא בצל – פשוט לא היה צל לאורך המסלול כולו

האסטרטגיה שלנו הייתה פשוטה לדלג בן הרץ הראשון לרץ האחרון ולדאוג לכל צרכי הרצים , הן המורלים הן הפיזיים והן הלוגיסטים ולפתור כל בעיה שתתעורר להם .

אני מראש מתנצל אם יהיו אי דיוקים בזמנים או בסדר האירועים , גם כך לא הייתי במיטבי והיה עומס של אירועים ונושאים לעסוק בהם במשך 24 שעות המרוץ .

התחלנו את המסע באזור השעה 13 מתחנת נחלה לתחנת בית ניר . במקטע זה רצו רק בכיוון הלוך ולא בחזור והוא היה רובו על דרך “ פודרה “ מעלה אבק . החום היה בשיאו ניר רייכמן חלף על פנינו מלווה בגילי אשתו על פני האופניים ונראה שהוא מתחיל לשלם את מחיר הפתיחה המהירה שלו , מעט מאחוריו היה ישראל . פגשנו גם את שי דורון וקובי ודוד , ליוונו אותם מעט והשקנו אותם קולה צוננת . מאוחר יותר גם נפגשנו עם גבי אור . בדרך חזרה פגשנו בתחנת חצי המרחק את לוי לביאן וקובי גטניו במנוחה , החום השפיע עליהם והם עצרו למנוחה והצטננות , אחרי מספר דקות הגיעה לתחנה גם חנה בן שוען הרצה הותיקה והמנוסה . חזרנו לנחלה וחיכינו לרצים , שרי מגיעה שוב בקצב אחיד ועם חיוך , אנחנו מתסכלים ביומן בתחנה ומבינים שישראל עקף את ניר . מכאן ואילך ישראל רץ את כל המסלול לבדו.
אנחנו מתחילים לנוע לכיוון תחנת כפר מנחם , פוגשים בדרך את ניר שאומר לנוע שהוא מתכנן מנוחה ארוכה בכפר מנחם , לפתע מקבלים טלפון מישראל שהגיע לתחנה אבל לא יודע לאן להמשיך מכאן , אנשי התחנה גם הם לא יודעים לאן לכוון אותו . זוהר שולף את סיפור הדרך ואנו מכוונים אותו בכיוון הנכון . ניר מגיע לתחנה אנחנו מושיבים אותו לנוח דואגים שירים את רגליו ממלאים לו קרח בכובעו ומשביעים את גילי שתקפיד שיישתה הרבה וייקח טבליות מלח . אנחנו חוזרים על הציר בין כפר מנחם לנחלה , כל רץ שאנו מתקלים בו אנו מכבדים בקולה וממלאים את כובעו בקרח על מנת לנסות ולצנן אותו . דוד לויאל מתגלה כהפתעת המרוץ מבחינתי ( ביחד עם ישראל ) מתקדם בקצב טוב ושומר על מורל גבוה . היום מתקדם והטמפרטורות מסרבות לרדת , אנחנו מקבלים טלפון מלוי שמודיע שפרש אוספים אותו ומחזירים אותו לנקודת ההתחלה . בדרך חזרה אנחנו נתקעים בפקק בכביש 6, עקב תאונה , שמעקבת את חזרתנו לשטח . עד שאנחנו חוזרים כבר חשוך והטמפרטורות מואילות בטובן לרדת מתחת ל 40 מעלות . אנו פוגשים את גבי על מנת לתת לו את הפנס שלו , הוא עייף ומותש אבל ממשיך . מאוחר יותר אנו פוגשים את חזי שלקח לו למעלה משעתיים לעבור את עשרת הקילומטרים בן נחלה לכפר מנחם , הוא נושא על גבו תרמיל גדול ונראה מעט מבולבל , שוחחנו איתו הכרחנו אותו לשתות עוד וניסנו לשכנע אותו לפרוש אך ללא הואיל , לבסוף הוא קיבל החלטה לפרוש בסיום 100 ק “ מ .

בתחנת תע “ ש אנו פוגשים את קובי דורון שי ודוד הם כבר די עייפים ונכנסים לשעות הקשות מנטאלית של ריצה בלילה הם מתחלים לרוץ לכיוון צרעה , אנו רצים על המסלול דרומה , אוספים את גבי שהחליט לפרוש , וזוהר כמו אימא אווזה דואג שיש לו כסף לאוטובוס חזרה לביתו ומשביע אותו שיתקשר כשמגיע . אני פוגשים את חנה בתחנת נחל שורק , היא אומרת שהיא שוקלת לפרוש , אני אומר לה שתמשיך לפחות עד תע “ ש ושם תחליט . מאוחר יותר אחיה , שליווה אותה ברכב , מתקשר אלינו מתע “ ש ומודיע לנו שחנה החליטה לפרוש . חזרנו לתע “ ש ומתחילים להגיע דיווחים מהשליחים שהמקטע בן תע “ ש לצורעה קוצץ ב 3-4 לכל כיוון . בתע “ ש אנחנו מחכים לחנן שהודיע לנו שיפרוש לאחר 100 ק “ מ . גבי כספי ממשיך להתקדם בקצב שלו ואיל פינק זכה לליווי של חבר על גבי אופניים מתקדם ומחיך מחכה למפגש עם טלי אישתו , רצת אולטרה מנוסה בפני עצמה , ביער המלאכים .

ישראל מודיע לנו שהוא כבר בנחלה בדרך חזרה ושאזלו שם המים אנו מתקשרים לראובן לידע אותו . לאחר שעתיים שהגענו לתחנה עדיין לא היו שם מים . ממשיכים לנסוע לאורך המסלול ומדי פעם אני מצטרף לקטעי ריצה והליכה עם הרצים הנותרים , בשלב זה יש עשרה רצים שנותרו ומתוכם שניים שהודיעו שיפרשו לאחר 100 ק “ מ .

לקראת יער המלאכים אנו פוגשים שוב את קובי ודורון עוזרים להם למצוא את הדרך הנכונה ומהרים לתחנה . בתחנה אנו שותים קפה עם חברים של זוהר שרצו במרוץ השליחים ואז מוצאים את דורון , מסתבר שקובי סידר את ענייניו בתחנה בזריזות ויצא להקפה של היער . דורון עובד משבר משליך את חגורת הריצה ברכב הליווי שלו אומר שהוא לא מוכן להמשיך יותר ובכלל הוא מתנהג בעצבנות רבה שכלל אינה אופיינית לו , זוהר נילי ואני מנסים לדבר איתו אבל כנראה שמתקפה של יותר מדי אנשים רק מחריפה את המצב . אני מרחיק את כולם ממנו ונותן לו כמה דקות לבד עם עצמו . לאחר כמה דקות אני מתיישב לידו ברכב ומשכנע אותו לפחות לצאת להקפה של יער המלאכים לפני שהוא פורש , נילי גם מודיע לו שהפעם היא תצטרף אליו רגלית ולא על אופניים . באורך פלא זה עובד ודורון יוצא בנחישות להקפה , שי מגיע ונעזר בשרותי רכב הליווי של קובי ודורון ואני מדרבן אותו לדלוק בעקבות דורון מתוך מחשבה שיוכלו לתמוך לעודד ולדרבן אחד את השני . או פוגשים את גיל טרויגוט , בוגר אולטרת ההרים בדבוס לפני מספר שנים , שבא ללוות את דוד , אנחנו דואגים שיהי לו בתרמיל הגב כל מה שאנו חושבים שדוד יהיה זקוק לו , לאחר מספר דקות דוד מגיע וגיל מצטרף אליו . מפה חוזרים לנקודת ההתחלה אני מחליף חזרה לבגדי ריצה , וממלא את כיסי בכל טוב ונוסע לתחנה המרוחקת עשרה ק “ מ לסיום ושם אני ממתין לקובי .

קובי מגיע ואני מצטרף אליו כנער ליווי לעשרת הק “ מ האחרונים של המרוץ . קובי סובל מכאבי גב קשים , המלווים אותו כבר תקופה ארוכה , הוא נחוש בדעתו לסיים ולסיים על הפודיום , הוא כרגע במקום השלישי אחרי ישראל ושרי שכבר סיימו והוא מודאג מהאפשרות ששי או דורון שנמצאים כרגע מאחריו במרחק לא ידוע ישיגו אותו . אני מבטיח לו שאני אביא אותו לפודיום גם אם אצטרך לבעוט בו את כל הדרך לשם . אנוחנו מתקדמים בתערובת משעשעת של ריצה הליכה ועמידות התמחות משונות שקובי מבצע . אנחנו משחקים לאורך כמה קילומטרים משחק של חתול ועכבר עם אילנית חזן מרצות ה 100 ק “ מ שרצה יפה ושמרה על חיוך לאורך כל המרוץ . קובי דואג גם שלא תהיה לו תמונה טובה בסיום ואני אומר לו שאדאג לפנות משער הסיום את כולם והיא יזכה לתמונה שלו . אחת לכמה דקות קובי מודיע לי שהוא לא מסיים , שאני לא מסוגל להבין את הכאב שלו , אני אומר לו שאין שום סיכוי שבעולם שהוא לא מסיים ומחלץ ממנו בלחץ הבטחה שאת ה 300 מטרים אחרונים הוא רץ . למזלנו הדרך לסיום היא בירידה קובי שועט קדימה ואני לפניו מפזר את הקבוצה שהצטלמה בשער הסיום , קובי מגיע וזכה לצילום ולמקום שלישי כללי ושני בקרב הגברים .
אני נשאר איתו עוד כמה דקות ופתח בריצה חזרה לאורך המסלול בתקווה לפגוש את שי או את דורון , להפתעתי אני פוגש את דוד מלווה ע “ י גיל , דוד המבוגר מבין מסיימי המרוץ מגיע למקום הרביעי הכללי . אני רץ כשלושה ק “ מ ופוגש את שי הולך מלווה ע “ י אמו . שי סובל כבר שעות ארוכות משלפוחיות והן ההליכה והן הריצה קשות עליו , אחת לכמה זמן אני מצליח לגרום לו לעבור לריצה . כך אנו מתקדמים ואת חצי הקילומטר האחרון שי עובר בריצה . כמה דקות אחריו מופיע לשמחתנו דורון .

עוד קצת השתהות בשטח הזינוק ואנו חוזרים לצפון .

רצי ה 100 מייל המסיימים וגם אלו שפרשו , עברתם מרוץ בתנאים לא קלים , שהקשיים הלוגיסטים רק הוסיפו עליהם . לראות את התמודדות של כל אחד מכם עם הקשיים הפיזים ועם השדים הפנימיים והניצחונות שלכם במאבקים אלו היה מעורר השראה . למרות כל הקשיים הייתי מלא קנאה אליכם ועל ההישג אותו אתם עומדים להשיג .
כל אחד מכם מתמודד בצורה שונה וניתן ללמוד הרבה מכולכם , ושוב נותר לי רק להסיר את הכובע , כל הכבוד לכולכם !

ארגון המרוץ

המרוץ תוכנן לסוף חודש אוקטובר , עם סיכוי סביר למזג אור חם , הצעתי למארגן לדחות את הזינוק ככל הניתן על מנת שתהיינה מינימום של שעות ריצה בחום , הצעה זאת נדחתה על הסף .
רצים רבים בקשו קרח בתחנות כבר כמה חודשים לפני המרוץ אך נענו בשלילה . ולכשהתפרסמה תחזית מזג האוויר הסופית לאירוע שוב ביקשתי . הפעם פשוט התעלמו מהבקשה . בפועל המים בתחנות היו פושרים עד חמים ואחרי 5 דקות ריצה הם להטו בבקבוקים . מים קרים הן מעודדים שתייה רבה יותר והן מורדים את טמפרטורת הגוף , שלא לדבר על אפשרויות הצינון המופלאות שטומן בחובו השימוש בפלא הטכנולוגי ששמו הוא קרח .

אחת נקודות המכירה של המרוץ הייתה “ תבואו לרוץ , הלוגיסטיקה עלינו “ בפועל רובם המוחלט של רצי ה 100 מייל לא סמך על כך ודאג למזון ושתייה משל עצמו איש איש כפי יכולתו . ה מארגן הבטיח שניתן יהיה להפקיד שקיות בתחילת המרוץ והן תגענה לתחנות , בזינוק הוא אפילו טרח לוודא מי הפקיד לתחנות הראשונות . מה שהוא לא הבטיח זה שהשקיות תגענה בזמן לתחנות . בפועל השקיות שהפקדתי לתחנות השנייה והרביעית הגיעו רק אחרי שכבר הייתי בדרכי מחוץ לתחנות .

המזון בתחנות היה עלוב ולא התקרב למה שיש במרוצי אולטרה בחו “ ל ואפילו לא להבטחות של טרום המרוץ , מה גם שלתחנות הראשונות רובו לא הגיע בזמן .

בניגוד למובטח חלק גדול מהתחנות לא היה מואר בלילה והבלגן שרר בהן ככל שהמרוץ התקדם . לא הייתה גישה נוחה לרצי ה 100 מייל והם נאלצו לפלס את דרכם בשטחי ההתארגנות של רצי השליחים .

הסימונים היו בעיתיים ביום ומאוד בעיתיים בלילה ואנשי התחנות לא תמיד ידעו כיצד לכוון את הרצים . גם במקומות שהונחו סטלקיטים חלקם הונח מאוחר מדי ורובם זהרו באור קלוש .

שתי תחנות נסגרו מבלי להודיע לאיש מה שגרם למחסור במים אצל הרצים לתברברות של כמה רצים מכיוון שלא היה מי שיכוונם באזור התחנה .

מסלול שקוצר בצורה משמעותית – המרוץ נמכר כמרוץ 100 מייל הראשון בארץ בפועל לא כך היה . לא רק שהמסלול קוצר גם לא נאמר לאף אחד על כך . הרי ודאי שזה היה ידוע כבר בזינוק אם לא קודם לכן .

אחד מרצי ה 100 סבל מהקאות ופנה לראובן בבקשה לפנותו לבדיקות באמבולנס , ר אובן אמר לו שאם הוא רוצה יזמין לשטח אמבולנס על חשבונו , הרץ פנה אלי וביקש שאנסה לדבר עם ראובן על כך אבל הוא סרב להקשיב גם לי ואמר שוב שהרץ יזמין וישלם לאמבולנס מכיסו הפרטי .

כמו שכתבתי קודם לכן , בתחנת נחלה אזלו המים , דיווחנו על כך לראובן , לאחר שעתיים הגענו לתחנה ועדיין לא היו בה מים .

כל ההרגשה שלי הייתה שמחפפים ומחפשים דרכים לחסוך , לדוגמא בתחנה בצורעה נדרשו הרצים לאחר כ 80+ ק “ מ שכבר עברו להרים את רגלם לשולחן על מנת שקורא הציפים יקרא את הציפ .

אני מבין שראובן וציוותו השקיעו ימים כלילות במרוץ הזה , אבל אני מודד את הדברים במבחן התוצאה . מבחנתי הם נכשלו בארגון המרוץ ל 100 מייל . כגודל ההבטחות כך היה גודל האכזבות .

כמו שאמר לי אחד מחברי הרצים “ אני במרוץ הבא שלהם לא מתכוון להשתתף גם אם הוא יהיה בחינם ויהיה לי סבל שיסחב עבורי את המים “

חבל שמרוץ כזה עם כל כך הרבה השקעה והייפ מסביבו מסתיים בקול ענות חלושה . אני מקווה שראובן וצוותו יפנימו את הלקחים ויערכו תחקיר מסודר שאותו יפרסמו .

לסיכום שוב כל הכבוד לאותם רצים שהעזו לעמוד על קו הזינוק ביום חמישי בבוקר .

By aviv

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *