ב. מאי 27th, 2024

סקוט יורק הנו אחד מגדולי רצי האולטרה של ימינו, בין הישגיו הבולטים נשבעה ניצחונות רצופים ב  Western States Endurance Run הנחשבת לאחת התחרויות היוקרתיות ביותר,  החזקה בשיא המסלול (15:36:27), הוא ניצח את בדווטר פעמיים והחזיק בשיא המסלול (24:36:08), ניצח את שלוש פעמים רצופות את הספרטלון.

הראין עם סקוט התאפשר תודות לברוקס ישראל

מתי התחלת לרוץ ולמה?

רצתי מעט בתור ילד, לא גדלתי במשפחה ספורטיבית, אבל התחרתי במרוצים למרחק מייל. לא ממש התענינתי בריצה עד שהתחלתי לעסוק בסקי בתיכון, בקולג’ רצתי מעט בתחרויות קרוס קאנטרי, אחד מחברי לסקי תכנן להתחרות בריצת 50 מייל ולפני שהבנתי מה קורה גם אני הייתי רשום למרוץ זה. בדרך הספקתי לרוץ מרתון בפחות משלוש שעות במרוץ 50 המייל הגעתי שני.  כמובן שאחרי המרוץ אמרתי לכולם שאני לא ארוץ יותר, לאחר כמה זמן בהיותי גאה בהשיג החלטתי להמשיך ולרוץ.

אז בעצם התחלת לרוץ אולטרות מוקדם מאוד בקריירת הריצה שלך?

היו זמנים שעשיתי רק אולטרה אחד או שניים בשנה, ובהתחלה שנאתי לרוץ, עכשיו זה נראה לי מצחיק שחשבתי כך.

מה היה הרגע שהבנת שאתה אצן?

כשהתאמנתי בתיכון בקורס קאנטרי סקי , בקיץ היינו צריכים לבחור בין מספר ענפי ספורט על מנת  להיכנס לכושר לקראת העונה הבאה אני בחרתי בריצה. הייתי מתחיל לרוץ מביתי – התחלתי מ 2 מייל לכל כיוון וכל יום פשוט רצתי מעט רחוק יותר ולקראת סוף הקיץ ההרגשה לצאת ולרוץ הייתה מאוד טובה אז הבנתי שאולי אני אצן.

מה היה נצחונך החשוב ביותר לדעתך?

זה יהיה בין הניצחון ב 2004 Western States Endurance Run וקביעת שיא המסלול (15:36:27 ל 100 מייל ), כל שנה שהתחריתי במרוץ זה נעשיתי מעט יותר מהיר, ותמיד הייתה כנגד עיני המטרה של לשבור את שיא המסלול ובשנה השישית שלי במרוץ שברתי אותו לבסוף. חוץ מזה הניצחונות שלי בספרטלון ובהרדרוק שנחשבים למרוצים קשים ביותר.

מה המרוץ הקשה ביותר שבו השתתפת?

הקשה ביותר על כביש זה הספרטלון, ובשטח זה קרב צמוד בין הרדרוק לבין המרוץ במונטבלאן.

האם אתה יכול השוות מרוצים כמו בדווטר, הווסטרן סטייטס והספרטלון אחד לשני או שכל מרוץ הוא יחיד במינו?

אפשר להשוות אולי מרוץ כביש למרוץ כביש ומרוץ שטח למרוץ שטח, זה נעשה מעט מסובך מפני שמרוצים כמו בדווטר המסלול הוא כולו על כביש ומה שמייחד אותו זה החום. בדווטר הוא יותר מרוץ הישרדות מאשר מרוץ ריצה, ישנם קטעים שאתה הפשוט לא יכול לרוץ מכיוון שחם כל כך. בספרטלון, למרות שהוא ארוך ( 153 מייל ) וחם יחסית, ניתן לרוץ בו יותר מהר, כך שמבחינתי כמרוץ ריצה הוא קשה יותר. במרוצי שטח אחד הגורמים המשפיעים הוא התנאים כמו הטיפוסים והירידות.

כטבעוני בעצמי זה מעניין אותי לדעת כיצד אתה מתמודד עם נושאי התזונה באימונים ובתחרויות?

אנשים רבים אומרים לי שבוודאי זה מאוד קשה, אני לא חושב זה מאתגר במיוחד, כילד אכלתי בשר, צדנו ודגנו, ולאכול בצורה טבעונית זה משהו שלימדתי את עצמי, תזונה מעניינת אותי ואני נהנה לבשל . אני חושב שספורטאים צריכים להקפיד על תזונתם, וכספורטאי על מנת להזין את גופי ולהתאושש מאימונים עלי לספק לו את הדלק המתאים. התזונה הטבעונית נראית זרה להרבה אנשים אבל ברגע אתה מגלה מזונות חדשים ומשלב אותם זה לא קשה. אני מבלה זמן במטבח, מנסה להבין למה גופי זקוק. אתה צריך לאהוב לאכול מפני שאתה זקוק להרבה קלוריות.  בתחרויות אתה זקוק בעיקר לפחמימות ולמעט חלבונים ושומנים. כטבעוני אין בעיה להשיג את אלו מהמזון. אני אוהב חומוס ובריצות אימון לוקח איתי לעתים חומוס בפיתה או בטורטיה.

הדעה היא שאנו זקוקים להרבה חלבון יחסית על מנת להתאושש, אני מוצא שזה לא פשוט כטבעוני לקבל כמויות גדולות של חלבון, כיצד אתה מתמודד עם זה?

אני חושב שהדגש על החלבון מוגזם. בארה”ב התפישה הרווחת היא ששרירים מפותחים על ידי אכילת בשר וחלבון. ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי היא שחלבון יהווה כ7-8% מהתזונה היומית, אני חושב שספורטאי סבולת יכולים להסתפק ב 10-15% חלבון מתזונתם היומית. מה שבונה שרירים זה פחמימות ושומנים, חלבונים חשובים אבל לא אנו לא זקוקים לכמויות גדולות במיוחד. אם אתה חושב שאתה לא מקבל מספיק חלבון פשוט תאכל מעט יותר קטניות שמכילות חלבונים כמו חומוס, שעועית ועדשים, דגנים מלאים סויה טמפה וטופו. אני משתדל להימנע מאבקות חלבון,גם על בסיס סויה, מכיוון שהם מוצרים מעובדים. אני מעדיך לאכול את מזוני במצב הטבעי ולכל מעט ככל האפשר מזון מעובד. אני שומע מצמחונים וטבעונים לשעבר שהם היו רוצים להמשיך בכך אבל טענו שאינם מקבלים מספיק חלבון, התשובה היא שהם פשוט לא אכלו מספיק. יש להוסיף שומנים בריאים ממקורות כמו אבוקדו, שמן זית ושמן זרעי פשתן.

עבר כבר לא מעט זמן מאז ניצחונך האחרון, האם התחרות נהיית קשה יותר יותר?

אני בן 36 ואני מתחרה כבר כ 16 שנים, הניצחון הגדול האחרון שלי היה בספרטלון ב 2008, אני חשוב התחום נהייה יותר ויותר תחרותי, דבר שמשמח אותי, אנו רואים כניסה של יותר רצי מרתון לתחום שנהייה יותר ויותר פופולארי.

האם אתה רואה את עצמך ממשיך להתחרות שנים רבות?

כנראה אמשיך להתחרות עוד שלוש שנים, עד גיל 40. אני רוצה לקדם את הספורט ולהיות דוברו, ולעסוק יותר בארגון. אני מאמין שלספורטאי יש מספר מוגבל של מרוצים ברגליו. אני מתחרה באליפות העולם בריצת 24 שעות בצרפת. וזה האתגר החדש שלי. עדיין אני רוצה להתחרות אבל עלי לבחור את המרוצים בהם אני מתחרה בחכמה.

ידוע לי שהיית מעורב בתכנון של נעל הקסקדיה של ברוקס, כיצד אתה מתרגם את ניסיונך משטח לשולחן השרטוטים?

בהכשרתי אני פיזיותרפיסט ולמדתי רבות אודות התנועה של הגוף האנושי וכיצד להתאמן בצורה יעילה יותר. אני חושב זה צירוף טוב, יש לי גם את הידע המדעי וגם את הניסיון שנצבר בשעות על גבי שעות של ריצה בשטח. העבודה עם המעצבים בברוקס הייתה מעניינת ביותר, הם היו מאוד מוכנים לקבל את רעיונותיי ולשלבם במוצר, היה תענוג גדול. היולי ספונסרים אחרים בעבר אבל בברוקס הרגשתי יותר פתיחות לקבל את רעיונותיי. צפו למספר דברים מרגשים בשנים הקרובות.

בילית זמן מה בקרב שבט הטרהומרה מה אתה יכול לספר על כך?

הייתי שם פעמיים ב 2005 וב 2006, התחריתי בעבר נגד בני השבט ורציתי ללמוד מהם יותר מכפי שכבר ידעתי רציתי לחוות את התרבות והמסורת שלהם, זה היה פחות הרצון להתחרות נגדם יותר הרצון להכיר אותם ואת תרבותם. הם מאוד דומים לנו, אומנם הם חיים חיים יותר פשוטים ופחות מתקדמים מהבחינה הטכנולוגית, אבל יותר יותר אלמנטים  של החברה המערבית מוכנסים לתוך חברתם. יותר ויותר כבישים נסללים כך שהם רצים פחות מבעבר הם התזונה שלהם השתנתה, בתקופות שהיה מחסור במזון הם אכלו דיאטה הדומה לזו הטבעונית, הופתעתי שהגעתי לשם, חשבתי זה שבט הטרהמורה האגדי, והם ניצלו כל הזמנות לטרמפ במכונית הם אכלו בשר ככל שיכלו . כשיש מזון השג יד זו הזדמנות לאכול . הם אנשים שקטים וצנועים הם תחרותיים מאוד במרוץ, אבל לפני ואחרי המרוץ קל מאוד לצור חברויות איתם.

יש לאחרונה הרבה התייחסויות לריצה יחפה, מה דעתך על נושא זה?

אני חושב שריצה יחפה זה דבר נהדר מכיוון שהיא מעניקה לאנשים השראה לרוץ, היא מעודדת אנשים לרוץ עם טכניקה יותר טובה, יחד עם זאת אני חושב שיש בזה מן הנזק, הרבה אנשים חושבים שהם צריכים לרוץ כל הזמן יחפים. רוב השנה אנו נועלים נעליים גדלנו עם נעליים ולעשות שינוי חד שכזה יכול להיות מסוכן מדי לגוף, מבחינת ביצועים במיוחד בשטח, אתה זקוק להגנה וגם כביש. אולי אנשים רצים עם טכניקה מעט טובה יותר פחות משקל על רגליהם, אבל אם אתה רוצה להגיע להשיגים אני חושב שהרגל זקוקה למעט שיכוך והגנה. הנושא כבר הגיע להקצנה, יש האומרים שריצה יפה תפתור את כל בעיותיך, לדעתי זה אינו נכון. כשגדלתי היינו נוהגים לעשות מאוצים קצרים ( strides) על הדשא, כך שזה לא  חדש. משום מה זה הפך להתגלות חדשה וגדולה בארצות הברית, ושוב אני אומר ריצה יחפה אינה דבר חדש, מאמני ריצה וריצת קרוס קאנטרי, תמיד ביצעו אימוני מסוימים יחפים על הדשא. זה הפך יותר לעניין אופנתי. מנקודת מבט של מעצב נעליים אני חושב שריצה יחפה תעודד את יצרני הנעליים לחשוב האם הם מסוגלים לייצר נעליים שונות ולייצר נעליים שיעניקו מספיק תגובה וגמישות מצד אחד והגנה על הרגל מהצד השני.

האם אתה יכול לתאר את ריצת ההכנה הטיפוסית שלך לפני מרוץ גדול?

מה שאני אוהב לעשות זה שתי ריצות גב לגב שבת וראשון, אם אני מתכונן לריצת שטח של 100 מייל אעשה ביום שבת ריצה שתכלול 3 חזרות של עליה באורך 4 מייל עם טיפוס של 1200 מ והריצה מתבצעת סביב סף חומצת החלב שלי, כלומר מאמץ  לא קל וביום למחרת ריצה של כ -50 -65 ק”מ שתכלול כ 2000 מ טיפוס מצטבר את העליות אני רץ גם מהר. כך שיוצא שאני רץ ריצות גב אל גב של 40 ו 50-65. אני חושב שהריצות מדמות כיצד רגלי ירגישו אחרי כ 70 מייל בתוך המרוץ.  אני חושב שריצות גב לגב הן דרך מאוד יעילה של אימון, אפילו לרצי מרתון הייתי ממליץ לבצע מדי פעם ריצות גב אל גב על מנת לדמות את תחושת העייפות בשלבים הסופיים של המרוץ.

קראתי שאתה אוהב להתאקלם למרוצים בגבהים ולרוץ חלקים מהמסלול לפני המרוץ, כמה זה חשוב בעינך?

למרוץ בגובה כמו  הרדרוק או לדוויל אני חושב שזה חשוב מאוד, אני משתדל שאימונים שלי יהיו ספציפיים למרוץ בו אני עומד להתחרות. לקראת בדווטר למשל חשוב להתאמן בחום. אני חושב שהמסר הוא שבאימונים תדמה ככל האפשר את התנאים במרוץ.

מה היה הרגע המפחיד ביותר שלך במהלך ריצה?

אני לא חושב שמעולם הייתי מפוחד במהלך ריצה. פגשתי נחשי פעמונים, נתקלתי בדב שנעץ מבטים ברץ אחר שפחד ואני הברחתי את הדב. היה לי קשיים מנטליים אבל מעולם לא פחדתי במרוץ. תמיד קבלתי כח מהשבילים והייתי מאוד מרוכז במרוץ.

איזה טיפים אתה יכול להעניק לרץ אולטרה?

הקשב לגופך, ריצה אולטרה מביאה אותך לקצה, חשוב מאוד להקשיב לכאב, זה די נפוץ במרוצים שאנשים נולים משכחי כאבים כאלו או אחרים והם רק מעלימים את התסמינים, אני חושב שאם גופך מנסה לאמור לך משהוא תקשיב לו. חשוב להתאמן בחכמה ולהתאים את האימונים למה שתתמודד עמו במרוץ, מאוד פשוט לחשוב שכל מה שצרך לעשות זה לרוץ הרבה, לפעמים צריך להוסיף אמוני כוח, אימוני גמישות. אני גם מנסה להוסיף אימונים שהם לא ריצה. תזונה ושינה הם גם חלק מהאימונים וצריך לתכננם נכון. אני חושב שחשוב ליהנות, רבים מסתכלים על אולטרה כדבר קשה, אני אומר מצא את ההנאה באימונים ומרוצים.

ראיינתי לא מזמן את פם ריד ועכשיו אותך ומה שמדהים אותי זה ששניכם, אדות בתחום, מגלים כזאת פתיחות ונכונות לדבר גם עם אתרים קטנים כמונו?

אני חושב שהאולטרה יוצרת אנשים ענווים יותר, זה משעשע מכיוון שאתה זקוק לאגו ולדף יותר מאשר אדם שמנסה רק לסיים את המרוץ, אבל מחוץ למרוץ, אני חושב שספורט מפתח ענווה, אין הרבה כסף במרוצים ולכן אתה חייב ממש לאהוב את זה על מנת לעשות זאת, ואני חושב שאנשים עושים את זה מתוך אהבה  הם גם פתוחים יותר לאנשים אחרים.

יש מסרים שאתה מעוניין להעביר לרצים בישראל?

מכיוון שזה ספורט חדש בישראל, אני חושב שהעיקר הוא לעודד ריצה, לפעמים רצי אולטרה נוטים לחשוב שאולטרה זה האספקט היחיד של הריצה, אני נהנה לרוץ גם במרוצים קצרים, יש כרגע התלהבות סביב ריצה למרחקים ורצי אולטרה רבים לא שמחים במיוחד מהגידול המספרי בתחום. במדינה כמו ישראל שבה הספורט הזה הנו חדש יחסית אני חושב שצריך לחלוק את הספורט עם רצים רבים, אל תחששו להתחרות גם במרוצים קצרים יותר, אולטרה זה דבר יפה גם  בגלל שאנחנו קבוצה קטנה והמרוצים מרגישים כמו כינוס משפחתי שבו כולם מכירים את כולם. אני חושב גם שחשוב לעודד ילדים לעסוק בספורט.

כמה מילות סיכום

היה מרתק לדבר עם סקוט, הוא מאוד פתוח ואיש שיחה נעים.  הוא ציין שיש סיכוי שיגיע לארץ כאורח של ברוקס.

שוב הייתי רוצה לאודות ללימור ואילן מברוקס ישראל על תאום הראיון.


המעוניינים לשמוע את הראיון המוקלט מוזמנים ליצור קשר עם צוות האתר.

By aviv

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *