ש. יול 20th, 2024

לאט לאט או ליתר דיוק מהר מהר המועד מתקרב. מאוד קשה לסכם את כל תהליך האימון במילה אחד לכן אלך על שתיים –קשה מאוד . בתחילה נטשתי את אהובתי משכבר הימים –גבעות מגידו וחיפשתי את המישור המושלם , זה שיידמה את תנאי המרוץ( יחסית למה ששמעתי אליו ) מישור בו אוכל לעשות סיבובים של חמישה קילומטרים ואתנסה ב” תנאי הקרב” .

הריצות הראשונות היו באזור כפר יהושע , שוב ושוב הלוך ושוב אותה דרך , גאיית הפרות וריח המנגלים מסביב שבר אותי, עברתי לאזור ה” יוגב” כל בוגרי ” הר לעמק ” זוכרים את היוגב, המושב שאינו נגמר , עשרות קילומטרים אין סופיים של חציית הישוב , ניסתי מספר פעמים אך כאבי גב שאף אחד מהפיזיוטרפיסטים שניסיתי לא פתר גרמו לי לעבור מהמסלול של היוגב.

לאחר תלאות רבות מצאתי את ישועתי ברמת ישי ( אני חושב שאני היחיד שיכול לאמר את זה על רמת ישיש כולל המייסדים של הישוב ) , מסלול מעגלי של 5.2 ק” מ ועוד אפשרות למסלול פחות מעגלי של 12.4 ק” מ כל אלה יכינו אותי למרוץ .

ה” יופי” במסלול הנ” ל היה שחלקו הגדול מואר באורות הכביש שמוביל לצומת רמת ישי , יופי נוסף היה בחנייה מצוינת ויופי נוסף שלרוץ את המסלול שוב ושוב ושוב התגלה ה” אימון מנטלי ” מעולה , מהר מאוד גילתי שהחזרתיות על המסלול הזה של כורכר ועפר הצמוד לכביש ולכן סואן ( כמו במסלול האמת –אני מקווה ) מאתגרים מאוד , התחלתי מידי פעם ל” תדלק ” את הנפש בריצות באזור מגידו אבל מעבר לכך הריצות המעגליות עם בקבוק ביד או בקבוק בחגורה הפכו לחלק משגרת יומי .

בשבוע העמוס ביותר להכנות הגעתי כמעט לקילמטראז” של חבר קרוב וקירח מאזור תל אביב והצלחתי לגרד את ה-140 ק” מ . אתגרתי , בחנתי את עצמי בלסיים כל סיבוב של 5 ק” מ בדיוק 660 סמ” ק שתייה , איך מסיימים לפחות חצי חטיף אנרגיה בסיבוב , מה הדרך הכי טובה להחזיק את הבקבוק , לקחת את המלח , לאכול בייגלה תוך כדי, לשתות את הקולה מתי? ..

לקראת סוף התקופה הנחמה היחידה שהייתה לי הייתה הידיעה שלאחר שאסיים להתאמן באזור זה הוא יחרב- יהפכו אותו לחלק מכביש 6 – שזה רק סימלי בעת שאני מתאמן לריצה בסמוך לכביש 6 . לצערי הרב לקראת סוף תקופת האימונים גליתי שהתוואי הוזז ושהסיבוב הארור לא יהרס ע” י הבולדוזרים לקראת סיום האימונים.

שלושה שבועות לפני המועד תכננתי יחד עם שותף עלום שם לרוץ את הסיבוב מהשעה שמונה בבוקר ועד לארבע אחרי הצהרים , עקב שיקולים לוגיסטיים בחרנו ביום חג בסוכות .. שהתגלה כיום חמסין מטורף עם טמפרטורות שגירדו את ה-38 מעלות בצל .. כמה אירוני הדבר שבמסלול בו התאמנו לא היה צל וכמה אירוני הדבר שהתחזית ליום חמישי הבא ( יום הזנקת האולטרה ) היא 30 + מעלות .. בכל מיקרה שהתחלנו לרוץ היה חום איימים , אני הימרתי שנשרוד עד תשע , השותף הימר עד 11 , בסוף לקראת שעה 13:00 פרשנו בכבוד מסוים .. ומפוקפק ..

מאימון זה הבנתי שני דברים , ראשית השותף שלי מטורף , היות ורק מטורף יסכים לרוץ בתנאים כאלה ואני מטורף ששיתפתי עם הבחור הרע הזה פעולה .. הסברתי לאישה שבבית .. ארוכות שאני אנתק איתו את הקשר עקב האירוע והדבר כמובן לא הרגיע אותי ובטח לא אותה שידעה שיש לי פאקים ” קלים ” באמינות בנושאים הקשורים לריצה.

בכל מקרה שלושה שבועות מראש וכבר רציתי להגיע למרוץ ואולי גם לא כי ידעתי שנסבול . החלטתי לצמצם אימונים ולצבור כוח דבר שמגיע בהלימה מוחלטת לעובדה שאני חולה כבר שבוע .

אני מנסה לחשוב כעת מה למדתי , איך גדלתי מתקופת אימונים זה :

אולי המסלול היה יותר קל באימון מכל אולטרה אחר אליו התאמנתי ( בטוח שיתר קל מ” האולטרה של מגידו ” וגם מ” הר לעמק” ) אבל מסתבר שמסלול משמים מאתגר נפשית לא פחות ואולי יותר ממסלול קשה פיסית אבל מעניין –עם טבע משתנה , עליות מפתיעות ועוד.

כל אולטרה בוחן אותך מזווית אחרת , אם באולטרה של מגידו השאלה הייתה איך מתמודדים עם עליות וקור, כמה מים סוחבים –3 או 3.5 ליטר ואיך מתאמים בדיוק את סחיבת המשקל כך שלא תמית את עצמך כפרד ומאידך לא תמות ברעב.

באולטרה של ” הר לעמק” נהנתי מהאתגר, המסלול שאותו רצתי מספר פעמים מראש הורגש כמגרש הבייתי ( חוץ מהיוגב ) ולכן הורגש כמרוץ הרבה יותר נוח למרות שחלקים מהמסלול לא היו

ידידותיים ).

כאן בהכנות ל” חוצה ארץ” בדרך בה בחרתי של המעגליות והשגרה מצאתי את עצמי נפגש עם הרצון לא לרוץ , לא לקום בבוקר להתאמן , המסלול שאתה כבר מכיר ורוצה לחדול ולא להמשיך אותו. אני תוהה לא פעם עם לא פגעתי ב ” מוגו ” הריצה , אולי התעללתי בו יותר מידי באימונים הללו , לא יודע ימים יגידו .

מסתמן שהלוגיסטיקה היא תמיד נושא מהותי , הפעם אני לא פרד אבל כמה ” קל ” אני יכול להיות ולשרוד . האם לקחת מנשא , האם להסתמך רק על התחנות , האם למצוא לעצמי ספק של אוכל לאורך הדרך .. אני משער שכל אחד מרצי האולטרה שאל את עצמו את השאלה בנוגע לנושאים הללו , כי כאן בניגוד לכל האולטרה מרתון אותם רצנו בארץ יש צורך לסמוך על האחר עקב תנאי המגרש- תנאי המרוץ . האם התחנות יהיו מצוידות כמו שאני צריך או לאו , האם להמר ולסכן תקופת אימון כה ארוכה על האפשרות שלא אסיים כי לא היה את האיזוטוני בזמן הנכון.

תאמינו לי כתשתי והסתבכתי עם כל שאלה כאן בסיפור. ועכשיו שבוע לפני אני קצת חולה , מקווה שכאבי הראש והנזלת ייעלמו עד ליום שני שלישי ואני אגיע מוכן ומזומן לאתגר.

מאחל לכולנו יום סגרירי וקריר ( ויודע שאכלנו אותה ) והעיקר שתהיה לכולנו חוויה מגדלת , מחשלת ובונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *