ש. יול 20th, 2024

02:30בלילה.הקמ ה-125של אולטרה סובבעמק160.עושים חיים.

עוד אחד ודי

ריצת 100 מייל … 160 ק “ מ … יש משהו מיוחד במרחק הזה . ברוטאלי , כואב , מתיש , חסר רחמים , מייאש ומרוקן כוחות … ומצד שני כל כך ממלא ומזכך את הנשמה . כאילו דוחסים מגוון אינסופי של תחושות ורגשות לתוך יממה אינטנסיבית אחת .

100 מייל לא רצים “ בשביל הכושר “. בטח לא בשביל הבריאות .

בפעם הראשונה זה אולי בעיקר בשביל האתגר . לסמן וי על האבזם . אבל 100 מייל זה הרבה מעבר לאבזם . סוג של מסע פנימי . חוויה נפשית אישית ואינטימית . הריצה היא למעשה רק אמצעי , מרוכז במיוחד , להשגת החוויה . אני מניח שאפשר לעבור דברים דומים ע “ י ויפאסנה , יוגה , דיג , צום או סתם טרק ארוך ומבודד בהרים . היתרון בריצה שהיא מזריקה מנות יפות של “ זרזים “ בדמות של כאב ותשישות שמאיצים את התהליך ושמזגזגים את הראש בין האופוריה לדיכאון , בין הזחיחות לענווה , בין הייאוש לתקווה .

לא חשבתי שאעשה עוד מרוץ של 100 מייל השנה . גם ככה הייתה לי אחלה שנה . 100 מייל בפלורידה , 129 ק “ מ בהר לעמק וגניבה של איירונמן אוסטריה ביולי . כל מה שנותר לי זה לנוח בקיץ אל תוך החגים עד חזרה לשגרה עם הגשם הראשון . אבל הקסם המיוחד של מרוץ “ סובב עמק “. אירוע מדהים עם כ -1,000 רצים המופק באהבה גדלה על ידי שי חזן וחברי קיבוץ הזורע הנפלאים . והעובדה שהשנה התווסף לראשונה מקצה של 100 מייל ואתו הבאקל העברי הראשון היו פיתוי גדול מדי . נרשמתי …

זה היה בסוף הקיץ ,האוויר היה חמים

האימונים – ביום יום אין לי ממש תכנית אימונים . אני פשוט רץ או רוכב לעבודה . זה יוצא בערך שלש ריצות בשבוע עם סך קילומטרז שבועי של 50-60 ק “ מ . לקראת אולטרה , אני מוסיף ריצת סוף שבוע נוספת של 40-50 ק “ מ . הכל בקצב סופר רגוע . לא אינטרוולים , לא טמפו , לא עליות ולא חגיגות . פשוט רץ בפארק ובטיילת . מסלול שלא נמאס לי לעולם , בו אני מכיר כל ברזייה וכל עץ . חולף על פני הקבוצות בהדר יוסף , התנים של ראש ציפור , הרוכבים של ארומה בנמל , הפסיכים עם המטקות בחוף גורדון , הדייגים של יפו ושאר השרוטים הקבועים שלאורך המסלול כל בוקר .

קיץ 2012 היה תענוג , “ החם ביותר מאז תחילת המדידות “. לחות של סאונה רטובה בפארק הירקון וטמפרטורות שמתקרבות ל -40 מעלות בחוף . ריצות שמסתיימות עם נעליים ספוגות שהולכות יחד איתי ישר למקלחת . סך הכל הגוף עומד יפה בקפיצה מ -60 ל -110 ק “ מ בשבוע ושורד לא רע את עומס החום . גם תפסתי אחלה צבע …

שלשה שבועות לפני המרוץ מתחיל להוריד נפח . מבטל את הארוכה , חוזר ל -3 ריצות בשבוע . בשבוע שלפני אני אוהב להימנע מריצה לגמרי . סוג של לבנות רעב לריצה .

20 בננות ביום

לגבי תזונה באימונים , בשנה האחרונה די הפכתי את כל האקסיומות שלפיהן התאמנתי . אני לא אוכל כלום לפני הריצה או במהלכה . תוך כדי הריצה רק מים וכדורי מלח . כל זה בניסיון להשיג שני דברים : 1) לדמות אפקט של ריצה על ריק ( קיר ) 2) שיפור יכולת הכבד בפירוק שומן כמקור אנרגיה . בקיצור , להגדיל בכמה שיותר את הסבל . בתחרות אני דוחף 400 קלוריות בשעה , אבל באימונים – כלום .

בתזונה היום יומית שלי לא שיניתי הרבה – מתחיל את הבוקר עם ליטר מים ובמשך היום כמה שיותר פירות וירקות ( צמחוני מגיל 3…) עם מעט חיזוקים של פסטה וקטניות ללא תוספים מיוחדים . לא מוותר על החטאים הקבועים של הפיצה וגלידה . בכל זאת צריך איכשהו להגיע ל -4,000-5,000 קלוריות ביום ולא תמיד יש מספיק בננות בשלות …

שעון מראה שלש , מתי מתי כבר שמונה

ערב לפני , רוית והילדים מפרגנים לי כניסה למיטה ב -9. השעון מכוון ל -5 מה שאומר 8 שעות שינה ! רק שאני , שתמיד ישן כמו תינוק לפני תחרויות , לא מצליח להירדם . כמו טירון . רואה את השעון של הממיר מתקדם בעוד שעה ועוד שעה וכלום . איזה עצבים … בסוף נרדמתי מתישהו אחרי שלש . ב -5 קם מהמיטה . העיניים אדומות רצח אבל מדחיק . יום תחרות , מעכשיו רק חיובי . מתחיל את הריטואל של לפני . קפה , גלייד , עוד קפה , עוד גלייד . סנדוויץ ‘ בננה ולדרך . שש בבוקר , הקפטן של האימפריה מגיע לאסוף אותי ויוצאים צפונה . מגיע לאהל הזינוק למפגש עם שאר השותפים לתענוג .

סה “ כ 18 מזנקים ומזנקות (3) למקצה ה -160 ק “ מ . לפי הסטטיסטיקה כ -50% יצליחו לסיים . גם הפעם הסטטיסטיקה לא תטעה …

כל אחד תופס פינה באוהל ופורס את הציוד שלו . תיקים וצידניות המהוות שילוב של מכולת , סופרפארם וחנות לציוד ריצה . מסלול המרוץ מורכב מ -5 סיבובים של 33 ק “ מ כל אחד . בסוף כל סיבוב מגיעים חזרה לאהל . בשטח יהיו מספר תחנות שתייה / מזון אבל הן יופעלו רק החל מהלילה .

התמרחות אחרונה בגלייד , תיק על הגב ואני מוכן .

אתמול בערב הילדים נתנו לי 5 מעטפות חתומות . “ תפתח אותן רק מחר . לפי הסדר , לפני כל סיבוב “. אני פותח את מעטפה מספר 1. עם עיניים נוצצות מתקדם לקו הזינוק .

סיבוב ראשון 0-33 ק  מ : גנגהאם סטייל

שמונה בבוקר – יוצאים לדרך ! מפוצץ אדרנלין , עדיין לא חם מידי , זה הסיבוב של הפוזות לצלמים והשנינויות עם המתנדבים בתחנות . עומר , צלם הבית מעלה לעולם תמונות בריל – טיים ובכלל יש הרגשה של מסיבה . עם הקילומטראז חוש ההומור יעלם , האייפון יסגר והראש יתכנס בין הכתפיים מרוכז במטר הבא עליו אדרוך . אבל עכשיו עדיין בוקר , האופוריה בעיצומה .

למרות כל הניסיון , המרוצים והצלקות , קשה להסביר עד כמה נאיבית התחושה בשעות הראשונות של מרוץ אולטרה . “ אני חזק בטירוף ! יורד בטוח מ -24 שעות . מחר 8 בבוקר אני כבר על כביש 6 בדרך לתל אביב . נראה לי גם שהפעם אני מסיים ומרגיש פיקס ! אולי אפילו אספיק להכניס איזה חומוס אשכרה לפני שהילדים חוזרים מבית ספר “

מסיים את הסיבוב הראשון אחרי כ -4 שעות . הרבה יותר מהר מה -4:45-5:00 שתכננתי .

הטעות הטיפשית ביותר בריצה למרחקים היא התחלה מהירה מידי . אני מקפיד לחזור עליה כל פעם מחדש .

ממלא את תיק . שותה פחית קולה . ופותח את מכתב “2” מהילדים . גרון חנוק ולדרך .

סיבוב שני 34-66 ק  מ : חום יולי אוגוסט באמצע אוקטובר

12 בצהריים . אללה איסטור איזה חום . השעון מראה 31 מעלות . הגדלתי את האיזוטוני על הגב ל 3 ליטר ולוקח עוד בקבוק ביד . שרוולים מונעי קרינה על הידיים , קרם הגנה על האף . מבין שזה יכול להיות סיבוב קטלני . 4-5 שעות בחום ללא צל . עובר לליטר וחצי בשעה עם שלשה כדורי מלח . מקפיד על שתן שקוף – רק לא צהוב ! כמו שלימדו אותי במכתש …

מיכל מחלקת מים וארטיקים . עם הרבה קרח . מעמיס קוביות גם מתחת לכובע . החום מדכא את התיאבון אבל אני משתדל להקפיד לדחוף כמה שיותר . סנדוויצ ‘ ים , פסטה , תמרים . הכל הולך . רק לא להפסיק .

סך הכל , למעט התשישות מהחום , אני מרגיש מצוין . הגוף סופג יפה את הנוזלים והאוכל . השרירים בסדר גמור . אין משברים . רק לגמור את הסיבוב הזה בשלום עד שתרד השמש ויהיה נעים .

רץ עם אילנית (“ הי רפי “) ופיליפ (“ טרזן הישראלי “). אילנית חזקה בטירוף . מדי פעם גוערת בנו “ זה כבר לא עלייה , אפשר לרוץ !”. רצים .

16:30 אני מגיע לאהל . אין בעיות מיוחדות אבל הגוף מרגיש כמו אחרי 66 ק “ מ בחום . שתי פחיות קולה משפרות את המצב רוח . מכתב מספר 3 ולדרך .

גרון חנוק לפני כל סיבוב

סיבוב 3 67-99 ק  מ : הפייסבוק הזה בסוף עוד יתפוס

השמש שוקעת . נהיה נעים . השמיים מלאים כוכבים . אני רץ לבד . אני אוהב לרוץ לבד .

בריצות אולטרה , רוב הרצים רצים עם מלווה . המלווה עוזר עם הלוגיסטיות , האוכל וכד׳ אבל בעיקר נותן תמיכה מנטלית ברגעים הקשים ודואג שהרץ שלו יאכל , ישתה וישאר אופטימי . מי שהתנסה יודע עד כמה זה עוזר ואפילו קריטי לסיום המירוץ .

לסובב עמק 160 יצאתי ללא מלווים . כל 40 ק “ מ השתדלתי להעלות עדכון לפייסבוק , שידעו בבית שאני חי . לקרוא ממש את התגובות לא יכולתי ( בכל זאת מירוץ …) רק מעבר מהיר לראות עם יש משהו מהמשפחה .

תגובה קצרה אחת תפסה לי את העין – ״זקוק לליווי בלילה ? ״ מאביב לאופר . הייתי כבר אחרי 9-10 שעות ריצה לקראת לילה ארוך וכואב . ליווי ועוד מרץ אולטרה מנוסה כמו אביב נפל עלי כמו מן משמיים . אביב סימס לי ״אני אצלך מ -10 עד 5 בבוקר״ . וכך היה . נטש את הספה , האישה והילדים בתל אביב ויצא צפונה . ההכרות של אביב ושלי עד היום הסתכמה בפייסבוק ובתחביב המשותף . הפעם הראשונה שנפגשנו ממש היה אתמול ב -10 בלילה בגבעות של סובב עמק . אביב היה איתי בשעות הקשות של הלילה ודאג שאעבור אותו בשלום . אין מילים

מלאך אמיתי,אפילו החולצה בצבע הנכון

סיבוב 4 100-133 ק  מ : מוסיף לצ  קליסט – לעשות פדיקור

קצת לפני 10 בלילה יוצא עם אביב לסיבוב הרביעי . לילה של טבע . קולות של להקות של תנים . עוברים בין עדרים של פרות . חופרים על ריצות ועל טבעונות “ יש לי מתכון לשייק עם זרעי צ ‘ ה שאתה חייב לנסות “. ושוב על ריצה .

לפעמים אני מדבר על ריצה עד שבא לי להקיא מזה . ואז אני ממשיך עוד .

עד ה 110-120 ק “ מ באמת שהיה יחסית סבבה . זה לא שאני מרגיש כמו אחרי מסאז ‘, אבל אין פציעות מיוחדות , הברכיים סביר , גם כפות הרגליים בסדר . הגוף עייף אבל הכל בשליטה . “ פתאום “ משהו מתחיל להציק בכפות רגליים . תחושה שכאילו נכנסו לי אבנים חדות לנעליים . מקילומטר לקילומטר המצב מחמיר .

מתחילות להתנפח שלפוחיות בכפות הרגליים , כנראה משילוב של גרביים רטובות מהגשם שירד וטיפשות שלי — אני לא נוהג להחליף גרביים או נעליים באמצע כמו שמומלץ .

אמצע הלילה . הק “ מ ה 125 של אולטרה סובב – עמק . כפות הרגליים שלי מפורקות .

גלעד קראוז ושרי באשי , בכירי רצי האולטרה בישראל , מתנדבים בתחנת טייפון ותומכים ברצים שבשטח .

גלעד בודק את המצב – “ יש לך שכבה ענקית של עור יבש , אתה חייב פדיקור מדי פעם “.

פדיקור ??? מאיפה הוא הביא את זה עכשיו ??? מטרו זה אני ! אז איך לא סיפרו לי על זה ???

גלעד מורח קרם קסמים , שרי מעודדת , אביב מצלם ומעמידים אותי חזרה על הרגליים . באיזה עוד ספורט אפשר למצוא את הספורטאים הבולטים בו מתנדבים כך .

סיבוב 5 134-166 ק  מ : לקח לו קצת זמן הפעם , אבל הנה הוא הגיע …. הגיהינום !

אני לא חושב על עצמי כ -“ רץ אולטרה “. ממש לא אצן למרחקים ארוכים . פשוט מתלהב עקשן שמוכן לסבול הרבה בשביל להגיע לקו הסיום . מעדיף לעבוד על הבייספס בחדר כושר מאשר לעשות אינטרבלים או אימוני עליות . תמיד אני תוהה אם היה פחות כואב אם הייתי מתאמן יותר . לא בטוח …

השלפוחיות ברגלים מחמירות . מרגיש כאילו אני דורך על זכוכיות . כל צעד גיהינום .

משנן את כל הקלישאות של ה “ כאב הוא זמני “ וה “ הכל בראש “. זה עובד יפה בפייסבוק במזגן עם הקפה ביד . עכשיו כשאני דורך על סכינים הדבר היחיד שגורם לי להמשיך זה הרצון לגמור כבר עם הסיוט הזה .

עולה השחר , רצי המקצים של ה -60 30 20 ק “ מ מצטרפים למסלול . הרבה פרצופים מוכרים . מידי פעם סופג חיוכים ועידוד מכאלה שמזהים את המספר המוזהב המסמל את רצי המאה מייל .

עוד 15 ק “ מ לסיום . כל צעד כאבי תופת . חגית המקסימה שרצה לראשונה אולטרה של 60, ונמצאת במלחמה משל עצמה , מדביקה לי פלסטרים קומפיד על השלפוחיות בכפות הרגליים . ממשיכים . להפתעתי לרוץ פחות כואב מללכת . לא יכול לאכול יותר אבל מכריח את עצמי להמשיך לשתות ולהכניס מלח .

השמש ממשיכה לעלות , כבר אחרי 9 בבוקר . מתקרב לקו הסיום והגוף מתמלא באנרגיות . ישורת אחרונה ונגמר !.. כיף גדול . מסניף עוד קצת את האווירה של אחרי ומדדה לאוהל הרפואי . קולה , אינפוזיה ויאללה הביתה . הילדים תיכף חוזרים מבית ספר ולבנות יש מחנה בצופים .

סך הכל חוויה אדירה . חוזר מעוד אולטרה , מפורק כמו שצריך . עם התנות הקבועות – יבלות חדשות , חברים חדשים , ומנה יפה של צניעות ואהבה .

עד העונג הבא … רענן

“ החיים הם לא רק ריצה . מצד שני , גם ריצה היא לא רק ריצה “

אבזם,קולה ואינפוזיהדה גוד לייף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *