איבופרופן והשפעתו במירוצי אולטרה מרתון

רצים רבים משתמשים בתרופות אנטי דלקתיות (איבופרופן או Motrin, המכונה גם NSAID) לפני, במהלך, ואחרי ריצה כדי לדחות הכאב. לי אישית היו  תוצאות מעורבות בשימוש בתרופות אלו בזמן ריצה, אני זוכר די בבירור את כאבי הגב העזים לאחר מירוץ 50  Squaw Peak מיילים ביוני 2001 שבו השתמשתי באיבופרופן לאורך המירוץ. לא השתמשתי באיבופרופן הרבה אחרי המירוץ הזה, ואחרי שראיתי את מה שקרה לאריק סקאגס (Erik Skaggs) ב איפה וולדו 100k  (Wheres Waldo 100k)בשנה שעברה [1], החלטתי לחפור קצת יותר לעומק הנושא ולעשות קצת מחקר. זה נושא קשה למציאת מידע כי לא היה מיקוד רב של המחקר רפואי בתחום זה. רוב המחקר הרפואי מתמקד ב”אנשים חולים” ולא ספורטאים בריאים. למרות זאת, יש אירוע אחד ספציפי שעליו יש די הרבה חומר: הWastern States 100 ב2005.

שלושה מאמרים נכתבו תוך שימוש בנתונים שנאספו בWestern States 100. במאמרים שנותחו, נבחרו אתלטים גברים ונשים  (54 הספורטאים סה”כ): 29 הושמו בקבוצה איבופרופן, ו-25 היו חלק מקבוצת הביקורת (שלא קיבלו איבופרופן). נאספו דגימות דם, ושתן מהמשתתפים בשתי הקבוצות לפני ואחרי המרוץ. בקבוצה איבופרופן, המשתתפים בלעו 600 מ”ג יום לפני המירוץ, ו1200 מ”ג (מחולקים במינונים של 200 מ”ג בכל 4 שעות) ביום המירוץ.

מחקר McAunulty

במחקר שנערך על ידי סטיבן McAunulty, המחבר הסתכל על השפעת שימוש באיבופרופן על חמצון הגוף. לחץ חמצוני, לשם ההבהרה, הוא חוסר היכולת לטהר ולתקן נזק שנעשה למערכות הגוף על ידי ייצור של רדיקלים חופשיים ו-peroxides. רדיקלים חופשיים peroxides יכולים לגרום נזק ישיר לתאים ויכולים לשבש את ייצור האנרגיה בתוך התאים. כאשר הם נמצאים בשפע גדול, הם עלולים לגרום למוות התאים.

McAnulty הביט על סמנים דלקתיים מסוימים  הניתנים למדידה (F2-isoprostanes) בדם ובשתן כאשר משווים לדגימות טרום מירוץ ולאלו שלאחר המירוץ, ומצא באופן משמעותי רמות שונות של סממנים דלקתיים בדם והן בשתן בדגימות האיבופרופן של אחרי המירוץ. מסקנתו היתה “שימוש באיבופרופן בהשוואה לחוסר שימוש על ידי ספורטאים מתחרים במרוץ 160 ק”מ היה קשור ללחץ חמצון גדולבאופן משמעותי.”

כיצד זה קורה ומה זה אומר?

תאי הכליה עלולים להינזק ולהשתנות במהלך אולטרה מרתון כתוצאה מהשימוש באיבופרופן. מחקרים קודמים הראו כי איבופרופן מגביר את זרימת הדם אל הבטן ואל המעי הדק, ובכך מגדיל את דליפת הרעלנים למחזור הדם, ומגדילים את לחץ מחמצון. ריצות אולטרה מרתון מעצימות את האפקט הזה. לאחר המירוץ רמות של סמנים דלקתיים נמדדים (F2-isoprostanes) היו גבוהות עד 37% מעל הרגיל בקבוצה איבופרופן, לעומת עליה של 20% בקבוצת אלו שלא השתמשו באיבופרופן. סמנים אלה, כאשר נמדדו בשתן שלאחר המירוץ, היו גבוהים ב 138% בקבוצת משתמשי האיבופרופן, וללא שינוי בקבוצה של הרצים שאינם משתמשים. זהו מידע בעל חשיבות סטטיסטית שמראה איבופרופן מגדיל את הלחץ על הגוף. המחברים הגיעו למסקנה כי בהתבסס על הממצאים, “אנו ממליצים לנהוג בזהירות בשימוש איבופרופן ו-NSAIDs אחרים במהלך אירועי מירוצי אולטרה מרחק”.

המחקר של ניימן (Nieman)
דוד ניימן (Nieman), [3]. השתמש באותם הנבדקים ובאותן דגימות במחקר כדי לנתח קבוצה שונה של סמנים דלקתיים. אני חושב שהדבר הכי מעניין שהוא עשה היה גם להגדיר את הציון הסובייקטיבי לדירוג כאב עבור ספורטאים. 10 נקודות בסולם ליקרט Likert למדידת כאב שרירים משתהה (DOMS delayed onset muscle soreness) שימשו לתיאור במשך שבעה ימים לאחר סיום המירוץ. מבחינה סטטיסטית המסקנה במחקר היתה משמעותית: “בהשוואה בשימוש לחוסר שימוש באיבופרופן ע”י ספורטאים מתחרים במרוץ 160 ק’’מ לא משנה הנזק שרירים או כאב, והיה קשור לאינדיקציות גבוהות של endotoxemia ודלקת”. הנזק שנמדד היה נראה ביכולת ירודה של הכליות לסנן רעלים כראוי (על ידי מדידת קריאטין (creatinine ) בשתן, מבחן טיפוסי למדידת תפקוד כליות), וכן רמות גבוהות של סמנים דלקתיים בדם (interleukins, ציטוקינים, ו-c-חלבון מגיב: כל הסימנים של דלקת כאב).

מחקר דומקה (Dumke)

צ’ארלס ל דומקה (Dumke) גם ניתח מידע שנאסף בWestern States 100 ב2005. נתונים קודמים שנאספו במחקרים אחרים הראו הפרעות אלקטרוליטים משמעותיות בזמן ריצה תוך שימוש באיבופרופן. דומקה הפיג את המידע הזה. השימוש איבופרופן לא שינה ריכוזים של אלקטרוליטים עיקריים בדם כגון נתרן, אשלגן, כלוריד, או סידן, וגם לא השפיע על החלבונים בדם. מגמה מעניינת התגלתה אולם: זימני ריצה ארוכים, עומס אימונים נמוך וגיל מבוגר השפיעו כולם על ריכוזי נתרן נמוכים (hyponatremia) על קו הסיום, דבר המצביע על כך שכל עוד אתה בחוץ ואתה מבוגר, יותר חשוב לשים לב לתחלופת האלקטרוליטים.

מידע לקחת אתכם הביתה

המחקרים מראים הרבה תוצאות מדעיות מרתיעות. עשיתי כמיטב יכולתי כדי לקלף את הקליפה המדעית לכדי דיון מובן. אני חושב שיש כמה פרטים חשובים שבאמת אפשר להפיק מהם תועלת מן המאמרים האלה, ואני מצפה למחקרים נוספים שיערכו בעתיד. אולי הנקודה החשובה ביותר אשר לא נדונה במאמרים האלה בכתב העת היא הצורך להקשיב לגופנו, והעשייה של מה שאנחנו מרגישים שנכון לנו. קשוחים ככל שניהיה כאולטרה רצים, זה תמיד טוב להחזיק מנה בריאה של כבוד כלפי השבריריות של הגוף האנושי. מה שעבד לנו בעבר לא תמיד יכול לעבוד בשבילנו בעתיד, ומשהו שמעולם לא השתמשו בעבר יכול להיות כרטיס הקסם שלנו דרך המירוץ הבא שלנו.

מיסי ברקל היא אחות מסולט לייק סיטי, יוטה ורצה אולטרה מאז 1998. היא תרוץ את הWasatch 100 בחודש ספטמבר.

1. [1] http://runtrails.blogspot.com/2009/08/erik-skaggs-hospitalized-for-renal.html
2. [2] McAnulty, et al. (2007). השימוש איבופרופן במהלך התרגיל קיצונית: השפעות על מתח PGE2 חמצון ו. רפואה ומדע בספורט תרגיל (39) 7.
3. [3] Nieman, et al. (2006). השימוש איבופרופן, endotoxemia, דלקת, וכן ציטוקינים פלזמה במהלך התחרות ultramarathon. מוח, התנהגות, וגם חסינות 20.
4. [4] Dumke, et al. (2007). איבופרופן אינו משפיע על ריכוז אלקטרוליטים בסרום לאחר להפעיל ultradistance. בעיתון הבריטי לרפואת ספורט 41.

המאמר נלקח ותורגם באדיבות iRunFar: המאמר המקורי כאן.