ה. מאי 23rd, 2024

בפוסטים הבאים אתאר את התהליך אותו אני עובר כהכנה למרוץ ” הר לעמק” אולטרה 208 קילומטר שהוא עבורי מרוץ היעד השנה,.. אתחיל בלדבר על שני אירועים – מרוצים אותם עשיתי לאורך הדרך ולאחר מכן על האימונים בחודשים מרץ ואפריל.

המרוץ הראשון שנערך היה פרו ספורט אולטרה אותו אני עושה מסורתית כל שנה, המרוץ השני הוא מרתון ההרים הרוג‘ ין שאותו אני עושה לראשונה השנה.

פרו ספורט אולטרה 2011 – אז מה הייתה המטרה כאן , אני שואל את עצמי בסוף. בעבר הייתי מתאמן לאולטרה מגידו ( פרו ספורט ) כמרוץ יעד , זה היה המרוץ של השנה , אבל דברים השתנו, שיחות עם המארגנים של ” הר לעמק ” יצרו את האולטרה המדהים מכולם , נוצר ” חוצה ארץ ” ונולד ” סובב עמק” .. כך שהשנה מרוץ היעד המרכזי הפך לאולטרה מרתון ” הר לעמק” מקצה ה-208 קילומטר. או במילים אחרות ריצה של כל מקצה השליחים עם שליח אחד.

התאמנתי לפרו ספורט כראוי הפעם , לפחות כך חשבתי, עשיתי עליות ראויות , שהאימון האחרון היה( שבוע לפני ) אימון עליות קטלני בנשר , עליה מאולמי ” הינומה ” בנשר ועד לדניה ב‘ פעמיים , עבדתי באימונים עם מקלות נורדים , רצתי ריצות בוץ ארוכות כהכנה מנטאלית וחשתי מוכן פחות או יותר.

תכננתי יחד עם שותפי לקונספירציה ” הר לעמק” ריצה מתונה פחות או יותר ( כאדם תחרותי ) כאימון להר לעמק .. כמה תמימים היינו …

בעבר תמיד חשתי שקצת כעס לפני ריצה משמעותית , מאוד מדרבן ומעורר בי DRIVE במסע של ועל המרוץ , ואילו הפעם הגעתי שלו ורגוע יחסית , לא ידעתי איך ” אשרוד ” מרוץ בלי קצת קורטוב של כעס…” למזלי ” הבעיה נפתרה כאשר דורון אסף אותי. יחד עימי נסעו עוד שני מכרים לריצות משמשית , לאורך המסע לנקודת ההזנקה הם התנשאו כלפי וכלפי דורון כל כך הרבה פעמים שידעתי בהקלה שאגיע גם הפעם עם קורטוב כעס( פלוס פלוס ) לזינוק ..

אוהל ההערכות היה הזדמנות לצילומים עם חברים ל” עיסוק ” הבאתי מצלמה חדשה וקלה ותכננתי לצלם תמונות אין ספור במרוץ הזה .. כמה שחייתי בעולם של אספמיה.. בסוף בכל המרוץ צילמתי רק את התמונות מאוהל ההערכות.

התכוננו , הצינה הייתה קשה , מסתמן שנזנק בקור למרות התחזיות . מזל שהבאתי כל כך הרבה ציוד ארוך וכובע גרב.. מתוחים ונרגשים עמדנו בתדריך בדיעבד כמו נידונים לגרדום או צאן לטבח יצאנו ל-50 הקילומטרים הראשונים.

רגע לפני הזינוק קרן אמרה ש” אם לאורך האולטרה אתם מרגישים ממש בסדר, אל תדאגו זה יעבור לכם ” – אני יכול להרגיע את כל הקוראים לא היה רגע אחד כמעט בו הרגשתי ממש בסדר…

מרגע זה והילך אני לא יכול להתחייב שנתוני הם נתוני אמת מבחינת קילומטרים אז לא לקחת דברים בצורה מאוד קונקרטית.

זינקנו אני דורון ועידן , אמרתי לעידן שיש לי שני יעדים , האחד לראות אותו מגיע לפודיום , או שני או שלישי ( היה מגיע שני אם לא היה מתברבר ) והשני לנצח את שני השחצנים משמשית . מעבר לזה זכרתי את ” הר לעמק” וזכרתי שלא באתי להיפצע במהירות אדירה של 6:30 ומטה.

המרוץ התחיל בעלייה לא סימפטית שנמשכה לאורך דורות ועידנים , אבל רצנו וזה היה טוב, מידי פעם אני ודורון הרגענו את עידן והרגשתי טוב על כך שהבחור לא ישרוף את עצמו ויקבל תוצאה טובה לכל ההשקעה שלו בתקופת האימונים.

אני חושב שאחרי 16 קילומטר הגענו לכביש ואז התחיל נוהל צבאי שקרוי ” ברברה” או במילים אחרות רצים לאן שהוא ( אין סימון ראוי ) וחושבים שזה הכיוון הנכון . למזלינו האדיר עידן רץ שם בעבר וכך בטוויסט אירוני של החיים דווקא בקטע זה בו קבוצות אחרות של רצים התברברו ( כמעט כולם חוץ מהמוביל רצו בקבוצות ) אני ודורון שמסוגלים להתברבר במגרש הפרטי שלנו במגידו לא התברברנו ! אם הייתי חכם הייתי פורש שם , כמו שגורג‘ קוסטנזה אמר בסיינפלד תמיד פורשים בשיא , אבל מה לעשות לא עשיתי זאת.

הריצה נמשכה ונמשכה , בקילומטר ה-30 נרגעתי כי ידעתי שרן מחכה עם מרק חם בקילומטר ה-33 , כך גם הייתי רגוע בקילומטר ה-31 וה-32 בקילומטר ה-33 כבר הייתי פחות רגוע … בקילומטר ה-37 אני חושב פגשנו את רן .. בהלם גדול הבנות שאנחנו מיד אחרי המוביל ושכל השאר התברברו.. חשבתי שאני הוזה שרן אמר שנותרו עוד 16 או עוד 18 קילומטר לנקודת ה-50 , או במילים אחרות ה-50 זה 56 לערך. המרק הציל אותנו , אין כמו ” מנה ” של מונסודיום גלוטומט להציל אותך בלילה קר…

אה .. שכחתי לציין מה קרה בין הקילמטר ה20 ל30 , מעניין למה, אדבר בקצרה, עברנו נחלים וגאיות … הזמן התארך .. העייפות שלטה .. הצטערתי על כך ששכחתי את תפילת הדרך לאור המצוקים שעברתי מימיני ומשמאלי… דרך אגב אם אני כבר מדבר על ” לאור ” אז אירוניה במיטבה הייתה העובדה שהגעתי עם פנס שניתן להנחית עימו מטוסים בעל 400 לומינים ושלוש בטריות ספר ופנס רזרווי ושלוש בטריות רזרווה – והכל .. הכל קרס לי .. כל הגיבויים .. ותתי הגיבויים קרסו זה אחרי זה… בסוף רצתי עם פנס חלש מאוד ואמין מאוד של חבר.. אין ספק שהמאמץ לראות משהו גם עשה את שלו עייף אותי פיזית ומנטאלית מאוד… את ה” סטף ” שרדנו … היה פשוט מפחיד לראות נפילות משמעותיות מימינך אבל למזלי לא לפול.

לנקודת ה-50 ( כאילו כזה 50 +++ ) הגעתי רגע לאחר זינוק מקצה ה-50 , קיוויתי מאוד בשבילם ובשבילי שמצפה להם ( ולי ) מסלול קל … התארגנתי באוהל יחסית מהר ותוך כדי הבנתי שאני שלישי במרוץ .. שאחרים התברברו ( טאץ ווד אני לא …. עוד לא זה הדגש כאן .. ) ושאחרים פרשו עקב השביזות כל כך הבנתי אותם …

יצאתי ל20 קילומטר אופטימי וטיפש , עם 1.2 ליטר מים בבקבוקים מתוך ידיעה שהדרך תהיה קלה והמים יספיקו לי…. אופטימי חסר תקנה כבר אמרתי … בכל מיקרה בתחילת העלייה להר ראיתי הרבה רוכבי אופניים ליד השילוט ולא הבנתי את הצחוקים שלהם … ארבעים דקות אחרי שהגעתי לאותה נקודה הבנתי שהם שיחקו עם החצים והטעו אותנו .. צלצלתי למארגני המרוץ .. עדכנתי אותם בהטעיה של השילוט והם הורו לי לרוץ לפסגה ושם למצוא את הסימון הבא…. אוי ויי .. כמה מצער .. איזה כיף להגיע למרוץ ולגלות שאין סימון איכותי .. ואתה צריך לנווט .. בכל מיקרה רצתי ורצתי ואיך שהוא הגעתי לסימון ומהר מאוד גיליתי שעל טעות הניווט שגם השביזה אותי מנטאלית טוטאלית אשלם גם בכך שכל העולם ואשתו יעברו אותי במרוץ… לא משנה ( או שכן ) .. בכל מיקרה הגעתי מתי שהוא לאוהל הגעתי מיובש , הרוג מעייפות ומרגיש ש” לא לילד הזה פיללנו” או במילים אחרות ” לא לאולטרה הזה ייחלנו “.. קיבלתי עצה לא לצאת למקטע הבא עם מקלות הליכה כי יש ריצה.. ויצאתי .. נשבע לכם ואני לא הוזה שבמקטע הנ” ל ( בין קילומטר 65-85) זחלתי על שברי סלעים וטיפסתי על עצים .. רכבתי על שיחים ( לא סטייה אופיינית ) .. סיימתי אותו בשלום .. הבנתי שיש לי בערך 4 שעות לחלק האחרון והייתי אופטימי ביציאה… שוב אופטימיות מוגזמת .. רצתי עם שני שותפים … עלינו מצוקים וירדנו תהומות … שעה וקצת מהסוף בירידה מטורפת הבנתי שאו שאני רץ באופן אובדני בירידה או שאין סיום מתחת ל-CUT OFF , רצתי כמו מטורף וסיימתי למזלי בשלום.

מסקנות עבורי :

כל מרוץ בו יש רכיב ניווט שאני צריך לנווט בו הוא לא עבורי, אין לי יכולת התמצאות במרחב ( מאובחן וחתום .. ואני לא צוחק..)

אני נהנה מאוד מהיבט הסיבולת במרוצים ופחות מה” קטע” הסיכוני .. אובדני שלהם .. לפיכך בכל יום עדיף לי כרץ אולטרה מרתונים .. 100 מייל קשה פיזית ורוחנית אבל בלי מפולות סלעים ואלמנט באנג‘ י.

במרוץ הזה כמעט ולא חוויתי ” קירות” או במילים אחרות , לא הגעתי לרף המנטאלי .. אני מרגיש מתעצם מריצה לריצה ויכול להתמודד כרגע עם אתגרים נוספים …

לאחר האולטרה לקחתי מספר ימי חופש , מהיכרותי עם התחום ידעתי שפציעה בדרך כלל מתחילה להראות את פניה המכוערים מספר ימים לאחר הריצה בריצות שהן PM -” פוסט אולטרה “. חזרתי לרוץ והמצב נראה טוב….

האירוע הטראומטי היחיד שהתרחש היה בבית , אומרים שרוב התאונות מתרחשות בבית ואכן כאיש שטח שרץ בלילה שוב נפגעתי בתאונה ביתית.. לילה מאוחר ואני בדרך לשירותים .. בלי פנס ראש , אני דורך ומחליק על… סוס פוני קטן ( הלהיט של המתנות לחג פסח ) הפוני נדרס ונפטר ( סליחה מכל אוכלוסיית חובבי הפוניים ) מכובד משקלי ואילו ברך ימין מקבלת מכה קשה… בריצות הבאות אני רואה שאני לא דורך נכון על הרגל ומהר מאוד מתחילה אי נוחות משמעותית בברך שמאל שמכבר הימים היא אות לרעה… הפעם ללא משככי כאבים אני מתחיל לסגוד שוב ל” אל הקרח” ומוצא את עצמי כמו בצבא מוצמד לשק ” קרח ” על הברך שלי.

סוף חודש מרץ מתקרב ועימו הריצה הבאה– ” מרתון ההרים” , הצטרפתי לקבוצה לא מוכרת של נווטים גברים ורצה וקיוויתי לטוב… המרוץ עצמו 12 שעות .. בשטח יחסית קרוב לאזור האולטרה אבל מאידך כולם הרגיעו אותי שכאן המסלול ( אלא עם הנווט מטורף ) הוא יחסית נוח … לא אלאה שוב בהכנות מבחינת ציוד .. מה שכן הפעם בניגוד לכל האולטראות שהשתתפתי בהן בעבר לא הצלחתי לצבור שעות שינה מראש .. דבר שהוביל לכל שהגעתי עייף בטירוף לריצה .. והייתי GRUMPY לחלוטין …( כמו ” רגזני הדרדס ” ) .

שטח הכינוס פגשתי את חברי הקבוצה .. הם הבהירו לי שהם לא בקטע תחרותי ( קובי להבא אל תהיה אידיוט ובחר באנשים תחרותיים )… בכל מיקרה רגע הזינוק התקרב עלינו על איזה אנדרטה והכרוז הסביר שמזנקים לכיוון מזרח ( אם אני לא טועה ) .. אני זוכר שחשבתי בכל רם ” ומה אם נרצה לזנק דרומה” ואז הנווט שלידי לחש לי באוזן שחוץ ממזרח הכל מוקף בתהומות ( יופי קובי אמרתי לעצמי )… בכל מיקרה.. זונקנו … מה אגיד ומה אומר … סוף סוף אימוני ריצת הבוץ שלי הוכיחו את עצמם.. כל כך שמחתי שבאולטרה של פרו ספורט לא ירד גשם כי היה הולך אלינו .. אבל כאן בוץ ובוץ ועוד בוץ… מהר מאוד ראיתי שהקבוצה ובייחוד השותפה ממש, ממש אבל ממש לא בכושר.. הזמן עבר ואני מתחזית של בין 60-70 קילומטר ל12 שעות הבנתי שלא נעבור את השישים קילומטר ב12 שעות .. כל כך קינאתי בחברים שעשו באותו הבוקר את מרתון ירושלים כי פשוט לא זזנו … הוצאתי את הנייד החדש והתחלתי לראות תוך כדי ” התקדמות” קליפים של מוזיקה בyou tube ….. לאורך הזמן עברתי ל – ANGRY BIRDS האהובות אלי .. כל כך הבנתי והזדהתי עם הציפורים בשעות הללו … מתוודה שלא אחת דמיינתי את עצמי כציפור הצהובה ואת חברי הקבוצה כחזירים ירוקים … אבל הייתי עייף ומיואש .. אז תסלחו לי … עוד שלב ועוד שלב במשחק …. הזמן לא זז .. התחלתי להיות תוקפני מילולית מרגע לרגע .. שאלתי את חברי הקבוצה שדידו מאחור “ המתת חסד מי ביקש ולא קיבל “ ועוד פנינים של ייאוש וציניות … בכל מיקרה החל מהשעה השישית זה הפך להיות כמו טיול שנתי של כיתה ו ‘ אבל בלי הממתקים והבדיחות על המורים … מתי שהוא החלטנו ( בניגוד לאמנת המנווט המצוי וחוקי המרוץ ) להתפצל … אני הצטרפתי לנווט והלכנו להביא נקודות ואילו יעל ואבי נותרו מאורח … הדבר עודד אותי סוף סוף פעילות … הבנתי שיש סיכוי ( תאורטי ) שנעבור את ה 46 קילומטר לשתיים עשרה שעות מתמשכות … היום החל לזוז ולבסוף סימונו לאחר 11 פלוס שעות 52 קילומטר …..

מסקנות ולמידה :

ראשית בחור תחרותי ( לא מכיר כזה אישית אבל אם אתקל באחד כזה ) לא מצטרף לקבוצה של קייטנים .. זה לא “ הולך “ ביחד …

שנית בזמנים ממש מבאסים אני פשוט לא נעים ותוקפני מילולית .. יש לי שותפים לריצה שטוענים שידעו את זה אבל אחרי ש “ איפסתי “ אותם הם נרגעו עם הפעירות שלהם .

שלוש שוב שרדנו .. ממרוץ למרוץ אני מקווה שאני לא טועה אבל יש הרגשה של יותר כוח ….

ועכשיו לאימונים הבאים … ב 16.4 אולטרה סובב כינרת אומנם רק 60 קילומטר אבל הנוף כהרגלו משביז ונראה איך עוברים אותו … מעבר לזה בשבועות הבאים אתאמן על עליות אינטנסיביות כדי לחזק כוח … אתאמן אימונים בעומס חום כדי להתרגל למקרה של עומס חום באותו היום .. ואתרגל ריצות מתמשכות עם הליכות משמעותיות בינהן דכי לראות איך הגוף מסתגל למעברים בין ריצה להליכה ממושכת …

אשתף בהמשך הדרך בדרכי ל 208 – תזכרו ב 18 למאי , יום רביעי , בשעה 21:00 זה מתחיל בקלעת נמרוד .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *